השנה הראשונה בבית הספר הייתה עבורי כמו מסע ליקום חדש. אני זוכרת את הרגע שהשארתי את ידיים של אמא מאחור, פתאום לבד בתוך השיעור הראשון, מלאי פחד וצלצולים. הילדים סביבי צחקו, ואני הייתי פשוט אני - מתרגשת ונבוכה.
מורים הם יותר ממדריכים; הם כמו כוכבים בשמי הלילה שלנו. כשאני חושבת על המורה שלי למתמטיקה, מר יוספי, אני רואה מישהו שנאבק עם האתגרים שלו, לא מפסיק להזכיר לנו שכשיש בעיה משולבת במספרים, יש גם פתרון שממתין לנו להוציא אותו מן הכוח אל הפועל.
יש רגעים שילוו אותי לעד - עמדנו כולנו בכיתה וכשהוא הסביר איך לחלק מספרים גדולים, הדימוי שהוא השתמש בו היה ציור של פיצה גדולה שאת החתיכות שלה אנחנו צריכים לחלק בין חברים. באותו יום למדתי הרבה יותר מלמה מחלקם - הבנתי ששיתוף פעולה בעצם מאפשר לנו ליהנות מהפשטות שבעניין.
אם יש לי טיפ אחד לכל הורה או תלמיד שנכנס למסגרת חינוך חדשה - הקשיבו! ההקשבה היא כלי שמעצב קשרים אמיתיים ועמוקים. הקשיבו למורים שלכם ולחברים לכיתה; כל אחד מהם מביא עימו סיפור חיים שמשפיע ומשתף אותנו במשהו שאין לו מחיר.
חינוך הוא בסופו של דבר לא רק שעות לימוד ומבחנים אלא אנשים וחוויות שנותנים צבע לשגרה היומיומית שלנו. כשאתם נכנסים לבית הספר בפעם הבאה או שולחים את הילדים שלכם בבוקר עם תיק על הגב - תזכרו שזה לא רק מקום ללמוד מתודולוגיות וטכניקות אלא יצירה אנושית שאפשר לקחת יחד לאורך החיים.
ובכלל - לפעמים הדרך הכי טובה ללמוד זה להסתכל לתוך העיניים של אלו שסביבכם ולהתחיל לספר סיפור משותף.
ואז על