חודש שעבר עברתי דירה, ושוב אני מוצא את עצמי מתמודד עם אותו חוויה מוכרת: הבלגן. האם יש מישהו שלא מכיר את ההרגשה הזו? קופסאות בכל פינה, מה לעשות עם מה שאין לי מקום בשבילו?
תמיד הייתי אדם שמעדיף לשמור דברים "למקרה ש..." - ככה עשרים שנה של פריטים החלו לתפוס מקום. כל כך הרבה זכרונות בתוך קופסה קטנה - שהכילה לא רק מהדורות ישנות של ציפי שביט, אלא גם צעצועים ישנים ודברים שפעם הקרינו משמעות כלשהי לחיי.
אבל אז הגיע רגע אחד ששינה הכל. גיליתי במקרה סידור אחסנה עירוני שנמצא מרחק הליכה ממני. כשנכנסתי למקום הזה, זה היה כמו לפתוח ספר עתיק ולגלות עולם חדש. הגעתי עם כמה קופסאות והתחלתי למיין; כך מצאתי את עצמי יושב על הרצפה ומסתכל על חפצים שעבור אחרים אולי היו סתם דברים שצריך לזרוק לפח, אבל אצלם היו יהלומים של זיכרון.
אז החלטתי לקחת איתי רק מה שאני באמת צריך ומה שמשמח אותי. עשיתי לעצמי כלל פשוט - אם לא השתמשתי בזה בשנה האחרונה או אם זה לא גרם לי לחייך כשהסתכלתי עליו, אז הגיע הזמן להפרד. וכך קרה קסם קטן: תוך מספר שעות השארתי מאחור דברים שעליהם חלמנו בזמנים שונים בחיים שלנו והתמקדתי בעתיד.
טיפ קטן שאפשר לקחת ממני הוא לזהות את האנרגיה שחפץ מסוים מביא לכם ובימים בהן אתם מרגישים מדוכאים או תקועים - לפנות זמן כדי לדאוג לסביבתכם הפיזית יכולה לשנות לחלוטין תחושות פנימיות.
עכשיו אני יכול להגיד בגאווה שהמרחב שלי יותר נקי ומרגיע. וכשאני רוצה להזכיר לעצמי את הרגעים הישנים? טוב שכך… יש לי עכשיו מקום לכל היתר!
ואז על