הייתי נער ושתפתי את כולם בחלום שלי לקעקע על היד ציור גדול של עץ מזכיר עץ זית עם שורשים עמוקים. לא כי זה היה טרנדי, אלא כי אני תמיד חשבתי שהעץ הזה מייצג אותי - חזק בשורשיו, זקוק לשמש ולמים כדי לגדול אבל גם מתמודד עם רוחות חזקות.
אז באחד מהימים שרציתי להרגיש שיש לי עוד משהו בעולם הזה, הלכתי למכון קעקועים. הרגשתי כמו במערב פרוע; מצד אחד התרגשות מטורפת ומצד שני רעד קל בידיים. הקעקוע נחרט על ידי אומן אמיתי שהצליח לתפוס בדיוק את מה שאני רציתי להביע. כשיצאתי משם, חשבתי שזהו - יש לי עכשיו חלק ממני שהוא לנצח.
אבל היו ימים שקמתי בבוקר והסתכלתי במראה וניסיתי להסביר לעצמי למה בחרתי בקעקוע הזה דווקא. לעיתים יכול להיות קשה להבין האם הוא מבטא אותי או שיש משהו אחר שמושך אותי בדיוק לחתיכת הציור הזאת על העור שלי.
במשך הזמן הבנתי שהקעקועים מדברים בעד עצמם יותר מהמילים שאנחנו לפעמים מתקשים למצוא. הם מספרים סיפור שלא תמיד ברור לנו כרגע אבל כשהזמן חולף אנחנו מתחילים להבין אותם טוב יותר. כל קמט וכל צבע הם מזכרת לרגעים משמעותיים בחיינו.
והנה הטיפ שלי: אם אתם מתלבטים לגבי קעקוע, תחשבו מה הוא אומר לכם ואילו רגעים אתם רוצים לשמר על גופכם. בסופו של דבר זה הרבה יותר מסתם צבע וחומר - זה זיכרון חיוני מהמיה שלכם ומהמסלול שאתם עוברים.
לאורך השנים עשיתי כמה טעויות קטנות בהחלטות לא רק בקעקועים אלא גם בפירסינגים שניסיתי להתנסות בהם (נחושת בגבה? כן! ואז יומיים אחרי מזה לא). אך בסופו של יום אלה הפכו לחלק מהסיפור האישי שלי ומי יודע - אולי מישהו יצפה בתהליך ההתפתחות שלך דרך המשמעות שבאתה מצייר על גופך.
אם אתם שוקלים להתחיל את המסע הזה - תעשו זאת עם לב פתוח וזכרו: הקעקועים הם כמו צמחים - צריך לדאוג להם ולראות איך הם גדלים יחד איתכם לאורך החיים.
ואז על