לאחרונה מצאתי את עצמי בבריחה מהשגרה היבשה של החיים. החלטתי לקחת את הילדים שלי לפארק שעשועים מקומי ובאמת לא ציפיתי להתרגשות שחשתי בעצמי. ברגע שנכנסנו, היה שם משהו קסום באוויר - ריח המטוגנים ושאגות השמחה של ילדים שהרחיקו אותי מהדאגות היומיות.
עשינו את דרכנו לעבר רכבת ההרים הראשונה והילדים כל כך התרגשו שהם כמעט רצו קדימה בלי לחכות לי. אני זוכר איך עמדתי בתור, מנסה לשמור על פנים מאופקות בזמן שבפנים הלב שלי דפק במהירות והרוח אהבה ללטף אותי. כשעלינו על הרכבת, התחושות פיצחו בי שוב ושוב - הפחד ששולח זרמים לאורך הגב והציפייה המרגשת שמגיעה עם כל סיבוב.
ואז זה הגיע הרגע: הרכבת ירדה במהירות למטה ואני מי יודע מה בכיתי מדלתות הקרון; היו אלה דמעות של אושר. כשירדנו מהם הדברים לא הסתיימו שם - ראינו את הילדים חווים זאת בצורה האמיתית ביותר, קופצים משמחה ומתעקשים לרכב על האנרגיה הזאת שוב ושוב.
אהבתי לראות אותם כל כך מאושרים וכך הבנתי כמה רגעים כאלה חשובים לנו כהורים וכמשפחה שנמצאת יחד. פלאי הפארק עשו לי להזכיר שצריך גם לנצור את זמן איכות הזה גם מחוץ למוסדות החינוך ולתוך חיים מרגשים יותר.
אז אם אתם מתלבטים האם לצאת או לקבוע יום בפארקי שעשועים עם משפחתכם או חברים - פשוט תלכו על זה! אל תשכחו לקחת איתכם מצלמה ולהנציח רגעים מיוחדים כי הם יעשו לכם טוב בלב ויספרו סיפור לעשרות השנים הבאות שלנו. תעזרו לילדים שלכם להיות קצת ילדים נצחיים גם כשהם גדלים ואל תשכחו שאתם אלו שמחנכים בעודם עושים "קריאייטיב" ברוכים ויקרים לכל דבר!
מערכת יחסים אינה נמדדת במספר הכוכבים במדריך אלא ברגעים הקטנים שכל אחד יוצר בעצמו.
ואז על