לפני כמה חודשים, בעיצומו של יום קיץ מהביל, מצאתי את עצמי יושבת בשולי פארק בעיר. עברתי שם במקרה אחרי שצפיתי בתערוכה מקומית ומחכה להזדמנות לצייר משהו חדש. בידי הייתה מחברת רישומים ועל אצבעותיי כתמי צבע שהזכירו לי את היופי שבאמנות - אבל גם את אי הוודאות שבה.
לפתע נגלתה לפני עיני סצנה שכמוה לא ראיתי הרבה זמן: זוג קשישים ישבו על ס bench מעץ, יד ביד. הם צחקקו בקול והעבירו הנאה של רגע קטן ביחד. זו הייתה תמונה כל כך נוגעת ללב שאני פשוט לא יכולתי להתעלם ממנה. התיישבתי על הדשא, פתחתי את המחברת ולמדתי אותם עם העט שלי בעוד אני מנסה להנציח את התקופה הזו בחיים שלהם בפרטים הקטנים - הקווים המעט מתקמרים בפניהם, האור שמתקדם מאחורי השמש המערבית וצובעים אותם בצבעים חמימים.
כשהסתכלתי על הרישום שלי לאחר מכן, הבנתי שזו לא רק פעולה טכנית של ציור - זה היה תהליך רגשי שבו נתפסה אהבה אמיתית ומחויבות זה לזה. פתאום נזכרתי שגם אני רוצה להיות כזו אישה כשיהיו לי ימים מדבריים יותר - לחייך לרגעים הקטנים ולהרגיש שניתן לבנות חיים מלאי משמעות בתוך הפשטות הזאת.
אז החלטתי לשתף: חשוב לקחת רגע לעצמך ולהתמסר ליצירה בלי לחשוב יותר מדי על מה יצא מזה או איך זה ייראה בסוף. לפעמים זה כאילו אתה מוציא חלק מעצמך החוצה ואותו חלק מתחיל לחיות חיים חדשים משלו.
אז אם אתם מרגישים חסרי השראה או תקועים באי-עשייה - פתחו מחברת רישומים או אפילו דף נטון פשוט וצרו! אל תהססו למשוך קווים עקומים ועבודות שאולי ידרשו עוד תיקון אחר כך; הדרך בה תנתבו את הרגשות שלכם דרך האמנות יכולה להפוך למעין מפה שתשקף מי אתם באמת ואת התחושות ששוכבות בלבכם.
ולבסוף, זכרו: אמנות היא כמו חמצן עבור הנשמה שלנו; היא מאפשרת לנו לנשום עמוק יותר ולהרגיש שאין גבולות למה שאנחנו יכולים ליצור.
ואז על