לא מזמן, לקחתי את הילד שלי לחנות צעצועים כדי למצוא לו מתנה ליום ההולדת. זה תמיד היה רגע מעניין ומיוחד בשבילי; החנות מלאה בצבעים, צלילים וריחות של פלסטיק חדש. אני זוכרת את עצמי יושבת על הרצפה שעות מול מדפים עמוסים בובות ובלוקים כשהייתי קטנה. כל צעצוע הייתה לי חווייה חדשה.
כשנכנסנו לחנות, עמדנו מול מדף ענק של קרוניות צבעוניות ובובות עם עיניים גדולות ומזמינות. הילד שלי רץ לכל הכיוונים והשתעשע באפשרויות הבלתי נגמרות. ראיתי אותו מחייך, מעביר ידו על פני הצעצועים כאילו הוא נוגע במשהו קסום. ברגע זה הרגשתי איך הזמן חוזר אחורה - הייתי שם איתו, ילדה שוב בעצמי.
בהמשך החיפוש שלנו נתקלנו בבובה ששמה "מיקה". לילד שלי היו לה הרבה שאלות עליה: למה היא מחייכת? מאיפה היא באה? מה היא אוהבת לאכול? התחלתי להסביר לו שהיא בכלל מומצאת ודמיונית אבל פה הבנתי משהו חשוב - לא משנה כמה צעצעוים מתקיימים במציאות, מה שהכי משמעותי זו היכולת שלהוציא אותנו מהמקום שבו אנחנו נמצאים ולהכניס אותנו לעולם מלא בדימיון ואפשרויות אינסופיות.
בסופו של דבר החלטנו לקחת גם את "מיקה" וגם כמה מכוניות מרוץ שבחר בהצלחה רבה אחרי שוטטות ארוכה בין המדפים. כשהגענו הביתה והתחלנו לשחק יחד, הרגשתי את הקסם הזה שוב; המפגש בין ילד לצעצוע שלו שזה עתה הפך לחבר הכי טוב שלו בעולם הדמיוני.
אם יש לי טיפ עבורכם כשאתם יוצאים קנייה כזו עם הילדים שלכם: תאמינו להם! הם יודעים בדיוק מה הם רוצים ואיזה צעצוע יקח אותם למקומות שאולי אף אחד מאיתנו המבוגרים לא מצליח לחשוב עליהם. לפעמים צריך פשוט להתמסר וליהנות מהרגעים הללו שבעצם מלמדים אותנו להיות שוב ילדים במחשבה ובעיקר בלב.
אני ממליצה לכם לבקר בחנויות צעצועים המקומיות! זה יותר מסתם קניות; זו אפשרות להרגיש חיים ופשוט להתחבר מחדש לדימיון שלנו ושל הילדים שלנו בכל פריט קטן שנמצא שם.
ואז על