יצאתי בשבוע שעבר עם הבן שלי לחנות חיות קטנה ומשפחתית שכבר כמה שנים עושה לנו שירות מצוין. זה היה יום שמשי, האוויר ריחף ברוגע ואני לא יכולתי לפספס את ההזדמנות להראות לו את הקסם שיש במקום הזה. בעלי החנות, משפחה נחמדה שמכירה כל חיית מחמד ומספר אינסוף סיפורים עליהם, צבעו את הקירות בצבעים שמחים והעמידו דלפק מלא בבובות אלומות עיניים שלא הצלחנו להתעלם מהם.
כשנכנסנו פנימה, רחש הרעש של חיות שונות מילא את החלל - פופים של גורים מתוקים שזקוקים ללטיפה, ציפורים שצורחות ושואגות כאילו היו בדרכם למופע גדול. בין לבין ראיתי בכלוב קטן סנאי מתוק ששחק עם שום דבר אחר פרט לשקדים שהלבישו אותו בלוע שלו. אני זוכר איך הוא התקרב אל הילד שלי ונתן לו מבט מתוק במטרה למשוך תשומת לב (ובצדק!).
מה שגרם לי לחשוב על איך שאנחנו עומדים כאן במסדרון העמוק ולפתע נזכרתי ביום שבו אימצנו את נינה, הכלבה שלנו - איזו אהבה מדהימה היא הכניסה לבית שלנו! השיחה זרמה ביני לבין בני כשסיפרתי לו על הרגעים הראשונים שלה אצלנו: כשהיא פרצה בדלת בפעם הראשונה ונשוכבת בחיקי כמו אם בעלת חיים.
בתום הביקור בחנות קניתי לילד שקית מלאה בפרסים לכלבים ושלושה שקדים בשביל הסנאי ההוא - פשוט כי ידעתי שזה יאיר חיוך על המדרכה שלנו וגם יעשה טוב לספון שממתין בסבלנות בבית. זה משהו קטן אבל חשוב; לתת ולא רק לקבל.
אם יש לי טיפ אחד לחלוק ממני לחיים זה לבקר בחנויות כאלו ולהכיר אנשים שמעבירים לך אפשרויות מגודלות יותר ממה שאתה מכיר - הצבעים של החיות השונות והאנרגיה סביב הם עולם בפני עצמו. אין ספק שבאותם רגעים אקאשרים קצת מכל ילד שחולם לאמץ חבר נוסף מהעולם הפלאי הזה!
ואז על