לאחרונה עברתי חוויה שהייתה למקום בו נפגשו הגוף והנשמה שלי. כמה חודשים לאחר שהתעללתי בכעס ושחיקה בעבודה, הרגשתי כמו בובה בלי חוטים - כל תנועה הייתה הכבדה, כאבים שתקפו אותי בכל פינה אפשרית. ואז הגיע השלב שבו התחלתי לחפש פתרונות.
נכנסתי למכון הפיזיותרפיה המוכר בסביבה שלי, עם חששות ותחושת מבוכה. זה לא קשה לדמיין את האווירה - אנשים מגיעים לשם עם סוגי כאבים שונים ולרוב בהרגשה של תסכול. אבל מהר מאוד הבנתי שזאת הזדמנות להתמודדות אמיצה ולא מהולה בפחד.
המטפלית שלי קיבלה אותי בחום ובתשומת לב נדירה. בערך בדקה הראשונה היא ביקשה ממני לספר על החיים שלי, על העבודות שעשיתי ועל הסיבות שהביאו אותי עד אליה. וזה היה רגע מכונן עבורי; אני מצאתי את עצמי מדבר על דברים שאפילו לא ידעתי שאני נושאת בתוכי.
כל פגישה הפכה להיות הרבה יותר מעוד אימון גופני: למדנו להכיר אחד את השני ואני התחלתי להבין מה באמת גורם לי לתחושות הקשות והסבלנות הזו בגוף שלי. ראיתי איך הגוף משקף את הלב והמוח בצורה כזו שלא יכולת להתעלם ממנה - ככל ששיחררתי מתחים רגשיים כך גם הגוף שלי התחיל להשתחרר.
אחד הטיפים שקיבלתי שם היה פשוט אך עוצמתי: לקחת מספר שניות בכל יום וממש להקשיב לגוף שלך. לפעמים זה אומר לעמוד בשקט ולהרגיש מה קורה ברגליים או בכתפיים שלנו אחרי יום ארוך כמו שלגמון בשלכת; לפעמים זו עצירה קטנה באמצע היום כדי לנשום כמה נשימות עמוקות ולהתמקד במה שבאמת חשוב לנו עכשיו במקום במה שמטריד אותנו.
אז אם אתם חושבים ללכת על הפיזיותרפיה או אפילו מסתפקים בכך שזה מקום "לטיפול", תחשבו שוב. מדובר פה במסע מרגיש בין גוף ונפש; אפשר לצאת מכל טיפול כזה לא רק עם גופניות משוחררת יותר אלא גם בנפש פתוחה ורעננה יותר לקראת מחר.
אל תהססו לנסות!
ואז על