אי שם לפני כמה שנים, כשהייתי בן 17, התחלתי את המסע שלי ללמוד לנהוג. הייתי מלא בתחושות מעורבות - פחד,Excitement ובעיקר תקווה. זה לא היה רק על לימוד איך להניע רכב או לסובב סטריה; זה היה הקסם של החופש שבעל נהיגה - האפשרות לצאת בלי לבדוק זמני אוטובוסים או לתאם עם מישהו אחר.
ביום הראשון לשיעור הנהיגה, הגעתי nervously למגרש הלימוד. המורה שלי, יוסי, היה אדם חם ונעים שהצליח להרגיע אותי בחיוך רחב ובמילים פשוטות. הוא הסביר לי שעל מנת להיות נהג טוב לא מספיק לדעת לחבר בין פעמון הבלמים לגז; צריך גם לפתח מודעות סביבתית ולהיות קשוב למה שקורה מסביבך.
כשהתיישבתי ליד ההגה בפעם הראשונה, הרגשתי כאילו אני מתמודד עם בירה גדולה ומפחידה בכל רגע שהרכב זז קדימה. אבל אחרי כמה דקות בשקט השתררה באוויר קסם בלתי מוסבר - פתאום הכל התאים: הידיים היו נינוחות על ההגה והרגליים מצאו את מקומן בהדרגתיות על הפדלים.
הגעתי להעריך שכל שיעור חדש הוא כמו לקיחת צעד נוסף לעבר עולם חדש לחלוטין - כל בלימת פתע הייתה הזדמנות ללמוד משהו חדש וגם להבין מה לעשות בפעם הבאה בצורה טובה יותר.
לקראת סוף תקופת הלימודים קיבלתי טיפ שהפך לחוק האישי שלי: "אל תחשוש לטעות." ככל ששתיתי עוד מהקפה הקר כדי לנשום עמוק לפני מבחן הנהיגה הסופי שלי, ידעתי שזה אפילו חשוב יותר מאשר להתמקצע במניפולציות ממונעות שכן כל טעות היא תחנת מעבר בדרך אל הצלחה אמיתית.
ולבסוף? עברתי את המבחן! כשיצאתי מהרכב וראיתי את שמו של יוסי מופיע בטלפון - הרשיתי לעצמי להזיל דמעה קטנה מרוב אושר ואפילו אמרתי לו תודה על קטנות שאין להם תחליף.
אז אם אתם בשלב הזה של לימוד נהיגה - אל תשכחו ליהנות מהדרך! הישארו סבלניים וכישרוניים מול עצמכם כי בסופו של דבר החיים הם כמו מסלול גאות ושפל בכבישים - מלא בזמן הכמה זמן שידרוש לכם להגיע אל היעד שלכם.
ואז על