תמיד חיפשתי את הדרך שבה עיצוב יכול לשפר לא רק את המראה של משהו אלא גם את החוויה שלנו כמשתמשים. השנה הייתה לי הזכות לעבוד על פרויקט שפתאום הציף אצלי את ההרגשה הזו בצורה הכי משמעותית שיש.
האתגר היה לעצב אפליקציה עבור קהילת קשישים, ובתחילה חשבתי שזה יהיה פשוט. "מה כל כך קשה בזה?", שאלתי את עצמי. התחלתי עם צבעים רכים וגופנים ברורים, אבל ככל שהתקדמנו, הבנתי שאנחנו לא מדברים פה רק על איך הדברים נראים - אלא גם על איך הם עושים אותנו מרגישים.
אז החלטתי לקחת צעד אחורה ולפגוש כמה מהאנשים עצמם. ולא סתם לפגוש אותם - ישבנו במקום נעים בבית הקפה השכונתי, בו הם יכולים להרגיש בנוח לדבר ולהביע את דעתם. תוך כדי השיחה הגעתי לתובנות שלא תיארתי לעצמי שיהיו לי: חלק מהם רצו לדעת שהם לא לבד במערכה הזו של הטכנולוגיה; שהם יכולים לבקש עזרה בלי להתבייש; ושכל כפתור ובעיקר הפשטות שבתוך האפליקציה זה מה שיכול באמת לשמח אותם.
למדתי שגם לחוויה הדיגיטלית יש צדדים רגשיים עמוקים שאי אפשר להתעלם מהם - כל קליקים מפחידים או מקלים על הלב שלי וצריך להבין את זה בעיצוב UX/UI. אם נצליח לגרום להם להרגיש בטוחים ונוחים בשימוש באפליקציה שלנו, הצלחנו בעצם לגעת להם בלב.
טיפ שאני רוצה לחלוק הוא לחשוב תמיד “מה המשתמש שלי באמת צריך”? לפעמים הפתרון טמון לא בעיצובים הכי מתקדמים ומרשימים, אלא ביכולת ליצור חיבור אמיתי עם המשתמש ובראייה רחבה יותר של מה שהוא או היא מרגישים בעת השימוש בכל מוצר דיגיטלי.
בסוף הפרויקט יצא לנו ממשק שעשו עליו שמוש תשומת לב רבה בזכות העיצוב המדויק וצורת החשיבה החדשה שלנו כמעצבים. אני לא אשכח את התגובה הראשונה ששמענו - חיוך גדול שבקע מפי אחד הסבים ואמר: "זה בדיוק כמו שאני אוהב!"
אז יאללה חבר'ה, בואו נעצב דברים שמתקרבים לליבנו ונזכור שתמיד יש אדם מאחוריי המסך!
ואז על