בוקר אחד חם ויפה, קיבלתי את השיחה הזו מהבן שלי, איתמר: "אמא, אני רוצה להיות כאילו… אומן! כמו האמן ההוא שראינו בתוכנית!". זה היה רגע מתוק ומעורר השראה. הוצאנו מהמגירה את כל הבקשות שלו לחוגים והתחלנו לסרוק את האפשרויות - ציור, דרמה, מוסיקה… אפשרויות endless!
בסוף החלטנו להרשם לחוג לציור. בואו נדבר על חוויות שהשאירו עלי חותם לא רק כהורה אלא גם כאדם שנמצא בדרך לגלות מחדש את התשוקות שלו דרך עיני ילדיו. השבוע הראשון היה מלא ברגשות מעורבים. מצד אחד פחדתי לראות אם יוכל להתבטא כמו שרוצה ומצד שני הייתי סקרנית לדעת מה הוא ימציא.
כשהגענו לשיעור הראשון ולאחר כמה דקות של התחממות עם המדריך המקסים והשיחות הקטנות בין הילדים, ראיתי אותם מחזיקים במכחולים וצובעים בצורה ליברלית וברוחה שאפשר רק לחלום עליה כמבוגר. כן, בהתחלה הם ציירו חתולים ירוקים ודינוזאורים ורודים - והכי חשוב? הם עשו זאת בחופש מוחלט! באותו הרגע נפל לי האסימון שגם אנחנו המבוגרים צריכים לפעמים לחזור להיות ילדים ולתת למחשבות שלנו לעוף.
לאט לאט איתמר התחיל להביא עוד רעיונות מתוך עצמו - הוא התרגש כשנחשף לעולם הצבעים והתמונה החיה שהתפתחה מבראשית ליצירות מרהיבות שלא רואים בכל יום.
כמו כל דבר טוב בחיים, גם החוג הזה נגלה בעיניי כדלת שמשקפת איך לגייס כישרון ישן או שיש בו הרבה פוטנציאל ופשוט לפרוח ממנו! כשאתה שם לב לדברים הקטנים שאתה ואנחנו משקיעים בהם מסביב וביישום שלהם ביום-יום זו פשוט מתנה עצומה.
אז הטיפ שלי להורים: אל תהססו להכניס את הילדים שלכם לחוגים חדשים שמדליקים להם את הניצוץ שבפנים. תצפו בהם פורחים ואתם עלולים למצוא בעצמכם מחדש חלק מיצירתיות שכמעט נשברה בשגרת היום־יום הלחוצה שלנו כבני אדם בוגרים.
קדימה! הוציאו מהמגירה וחפשו ביחד עם הילדכם מה מדליק אותו ותראו איזה קסם יכול להתהוות מזה.
ואז על