אז ככה, תמיד הייתי מהאנשים שמתלבטים זמן רב כשמדובר על לקנות בגדים. להיכנס לחנות, לנסות, לראות אם אני אוהבת את זה במראה - כל זה מצריך ממני אומץ של ממש. אבל הפעם היה משהו אחר באוויר.
לפני כמה ימים החלטתי שזה הזמן לשדרג קצת את הארון שלי. אחרי תקופה ארוכה שבה נשארו לי רק בגדים ישנים שבקושי השתמשתי בהם, נפלה עליי האומץ לצאת למסע קניות. נכנסתי לחנות חדשה שנפתחה בשכונה ונדהמתי מהמבחר - צבעים רועשים, טקסטורות שונות ודוגמאות שהזכירו את שנות ה-70 המודרניות.
אני זוכרת איך ניסיתי שמלה עם דוגמה פרחונית ומיד הרגשתי כאילו אני חזרה בזמן - ילדה קטנה ששיחקה בגן עם חברותיה בחולצות צבעוניות וריקות מדאגות. זה עורר אצלי זיכרונות מתוקים וגם מובן מסוים של געגוע. לא יכולתי שלא לחייך לעצמי מול המראה.
אבל מה שאני הכי רוצה לשתף הוא התובנה שהגעתה אליי שם: לפעמים אנחנו מנהלים מלחמות פנימיות עם עצמנו לגבי דברים שבעצם יכולים לגרום לנו אושר פשוט כי הם נראים שונים או בלתי מוכרים לנו. מי אמר שאי אפשר לנסות סגנונות חדשים? ולפעמים הקנייה היא לא רק רכישת בגדים אלא גם הזדמנות להתחדש ולהרגיש טוב יותר עם עצמנו.
טיפ קטן ממני - כשאתם מרגישים בעצמכם את החשש הזה לפני קנייה, תזכרו שזה בסדר לנסות דברים חדשים וגם להחזיר אותם אם הם לא יושבים כמו שצריך (כך עשיתי עם השמלה הפרחונית!). החיים קצרים מדי בשביל דיסקלימים בעסקי הבגדים שלנו.
לאחר שסיימתי לסובב בין המדפים ולקחתי איתי כמה פריטים שקיוויתי שיהיו חלק מהסיפור החדש שלי, יצאתי מהחנויות בהרגשה רעננה וקצת יותר בטוחה בעצמי. וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים מידי פעם - להגיד כן לכל מיני תחומים בחיים שלנו שאין לנו את הגישה אליהם בדרך כלל.
מי יודע? אולי החוויות הקטנות האלה הן בדיוק אלו שמאפשרות לנו לפרוץ גבולות ולעשות שינוי גדול בתמונה הכללית של מי שאנחנו רוצים להיות.
ואז על