לפני כמה חודשים החלטתי להיכנס קצת יותר לעומק לתחום היצירה. תמיד אהבתי לצייר, אבל התמקדתי בעיקר בשגרה של עבודה ולימודים. הייתי משוכנעת שהאמנות היא משהו שאני עושה כשיש לי זמן פנוי, ולא מספר אחד בחיים שלי. אבל אז קרה משהו ששינה את כל התמונה.
יום אחד, במהלך סוף שבוע שקט בבית, מצאתי את עצמי מתבוננת באוסף ציורים ישנים שלי מהילדות. כמעט וביאות מייתרם הזמן וכל חוויה גדולה או קטנה שפגשתי נצבעה מחדש על ידי קווים ודמויות שהבאתי לחיים בעזרת מכחול ופלטת צבעים. התחושה הייתה מדהימה - כאילו ניצוץ נשכח התניע את המנוע הפנימי שלי שוב.
באותו רגע הבנתי שכשהלב פועם מתוך תשוקה אמיתית למשהו, הוא יכול ליצור פלאים. אז לקחתי חמישה צבעים וצמחה הידיעה: אני חייבת להתחיל ליצור שוב! התחלתי לערוך שעות יצירה בסופי שבוע; פשוט לקחתי בד גדול ומרשמלים עליו רעיונות שהיו עולים בי כגלים בלתי נגמרים של השראה.
אבל זה לא היה קל כמו שזה נשמע. היו ימים שבהם לשבת מול הבד הרגיש כמו להיאבק במפלצת שתמיד היתה יושבת לי בראש - "את לא טובה מספיק", "זה לא יפה", ו"מי יסתכל בכלל". ואז הגיע הרגע שבו החלטתי פשוט למחות הכל מעל הבד ולצבוע בצבע אחד בלבד - כחול עמוק שעשה לי טוב בלב והרגש שהתעורר בתוכי בעקבות כך היה עצום! הציור הזה הראה לי דבר חשוב: השיפוטיות העצמית יכולה להיות האויב הכי גדול שלנו.
והמסקנה? תנו לעצמכם רשות לשחרר! לפעמים צריך רק להתמסר לרגע ולהרגיש איך הקווים והתמונות מתחברים מי באופן טבעי בצורה שמפתיעה אותנו בעצמנו. אם אתם אוהבים לכתוב, לצייר או לעשות כל סוג אחר של אמנות - אל תהססו לקחת טושים ופשוט להתחיל למלא דף ברעיונות שלכם בלי חשש מהתוצאה הסופית.
אז חברים יקרים, אל תפחדו לתת לדימיון שלכם חופש פעולה וחושפים אותו בפני העולם! שנמשיך ליצור עניינים מופלאים יחד בעולם האמנות ❤️
ואז על