בשבוע שעבר, בעודי יושב בבית קפה השכונתי שלי עם כוס קפה חם ביד, נזכרתי בפעם הראשונה ששלחתי גלויות למשפחה שלי. זה היה בתקופת הצבא, במלחמה ההיא שנראתה כמו חלום רע שלא נגמר. באותם ימים הייתי שולח גלויות מהשורה הקדמית לשולחן האוכל בבית, והן היו עושות את דרכן לידי האהובים עליי עם מסר קצר שמגיע הישר מהלב.
המחשבה הזו חידשה אצלי משהו - כוחו של הדפוס להחיות רגעים זעירים מחיינו ואיך הוא יכול לשמש לא רק כאמצעי פרסומי או עסקי אלא גם כגשר בין אנשים. כשחוזרים הביתה ומקבלים מכתב או גלויה - התחושה היא ששניה לפני כן היינו שם, צמודים יותר מהמילים הכתובות.
אז יצאתי לחנות דפוס מקומית והחלטתי ליצור כמה גלויות חדשות להרגיש מחדש את החיבור הזה. בחרתי תמונות שאני אוהב: אחת מהטיול המשוגע בדרום אמריקה, ושנייה מהיום בו כולם התGathered סביב השולחן בשישי בערב אכלנו יחד סלט טונה שהכנתי (והיה מעולה). אחרי שהתייעצתי עם בעל המקום לגבי האפשרויות הקיימות, גיליתי שיש הרבה יותר אפשרויות ממה שחשבתי! הדפסה על חומר איכותי, סוגי פינות וגדלים שונים - כל פרט קטן יכול לשדר משהו אחר.
טיפ שאני רוצה לחלוק: אל תפחדו להיות יצירתיים! לפעמים לבקש מהמוכר לנצל את הכשרון שלו ולתת המלצות יכול להביא לתוצאה מופלאה שאתם לא מדמיינים. תאמינו לי שאחרי שתוציאו את הגלויה המודפסות לכם הידיים שלכם הלב ישמח יותר!
בסופו של יום אני מבין עד כמה דפוס והדפסות יכולים להיות הרבה מעבר לדברים המוכרים והפשוטים - הם באמת יכולים לשדר רגשות וליצור קשרים עמוקים בחיינו. ממליץ לכולכם להקדיש לזה קצת מחשבה… אתם עשויים למצוא עוד דרכים לחשוב ולהשתמש בזה כדי לחבר בין אנשים בעולם שלנו שהוא לעיתים קרובות כה סוער ומנוכר.
ואז על