הבוקר התממשתי עם קפה מהביל שהכין לי הבן שלי, רק בן eight והוא מתעקש להכין את הקפה של אבא. הוא אומר שזו המומחיות שלו, וחשוב לו שאני אגיד שזה הטעים ביותר ששתיתי אי פעם. לא יכולה להיות סיבה יותר גדולה לשתף אותו בחוויה הזו.
זוכר את הרגעים שבהם ישבתי עם אמא בבוקר על המרפסת? היא תמיד הייתה מכינה לעצמה כוס קפה שחור חזק, ואני הייתי לוקחת לגימה קטנה ומעמיקה בריח. כל לגימה הייתה כמו סיפור חיים - המתיקות של הסוכר המוסף, ההרגשה החמימה בגרון והמרץ שמציף אותי לפתוח יום חדש.
אבל מעבר לחוויה הפיזית של השתייה, יש משהו הרבה יותר עמוק בקפה. הוא מפגיש אותנו. כמה פעמים נפגשנו עם חברים סביב כוס קפה? או ביציאה לבולטים אחר הצהריים כשכולם חולקים רגעים מביכים וצחוקים עד השעות הקטנות? זה בדיוק מה שעושה את החיים למעניינים - הכנסים הקטנים האלה שמתרחשים מעל לספל פשוט.
והיום אני רוצה לשתף בטיפ קטן: תנסו להקדיש זמן לקפה שלכם ולא לקחת אותו כדבר מובן מאליו. כדאי להתעכב עליו כמה שניות נוספות לפני הבליעה ולהרגיש אותו בכל החושים - מהריח ועד לטעם המיוחד הזה שיכול לגרום אפילו ליום קשה להפוך לנעים יותר.
אז בפעם הבאה שאתם מכינים את הקפה שלכם, הקדישו לו רגע של תשומת לב ובחרו במילת תודה עבור עצמכם ובעבור אנשים שסביבכם ששיתפו אותך ברגע הזה, גם אם זה היה רק לכמה דקות מרגיעות בבית או בפגישה מחוץ לבית. כי אחרי הכל, קפה זו לא רק שתייה - זו אמנות חיים.
ואז על