בשבוע שעבר, החלטתי לקחת את הבן שלי בן ה-5 לחנות צעצועים שהמליצו לי עליה. כשהגענו לשם, הרגשתי כמו נכנס לתוך חלום צבעוני. התגלמה לפני עיניי אמנות בשלטי פח גדולים ובובות ענקיות שחייכו אלינו מכל צד. באותו רגע, כל הדאגות והלחצים היומיומיים פשוט נמוגו.
אני זוכר שהעיניים שלו נצצו מהתרגשות כשלועס גזרים למטפסת תורף הגוף ושוטף את העולם ב"רעש" האהוב עליו. הוא מיד רץ לעבר מדף המשחקים עם מכוניות קטנטנות ואני אחרייו, מנסה להדביק את הקצב המהיר של הילדות התמימה הזו שהוא חווה בכל רגע.
בין משחק אחד למשנהו, נתקלנו בפינה שבה היו צעצועים ממוחזרים - רכבים עשויים קופסאות שימורים ודמויות מפלסטיק חתוכות בשפה חדשה. שם חשבתי לעצמי: "איזו חוכמה יש בצעצועים!" הם יכולים להיות מקור לדמיון אינסופי ולפתוח לפניהם עולמות חדשים.
לאחר שעה ארוכה ועם סל מלא במתנות קטנות - בחרנו עכברון קטן שמנמן שהיה צריך גם חבר למקום העבודה החדש שלו (שזה בעצם החדר שלנו). בדרך חזרה לביתנו אני חשבתי על כך שלא מדובר רק ברכישת צעצועים; זה היה על קשר שאני יוצר עם הילד שלי ובעיקר בהזדמנות ללמד אותו שיש יופי ביצירתיות ובדם חזון.
והטיפ שלי לכם? תקחו את הילדים שלכם לחנויות הצעצועים לא רק כדי לקנות משהו חדש, אלא כדי לחלוק איתם זמן איכות ולהרגיש יחד את קסם הדמיון שמתפתח סביב כל פריט קטן. בסופו של דבר, זה הרבה יותר מיוחד מסתם מוכר בעסק - זו זיקה אנושית בלתי אמצעית בין דור לדור.
ואז על