לפני כמה חודשים, מצאתי את עצמי יושבת פינה קטנה בבית קפה בחיפה, כשסביבי המולת העיר. כל כך הרבה אנשים חולפים על פני, וכל אחד מהם כעולל סיפור שונה לגמרי. בעודי שותה קפה, פתאום תפסה את תשומת ליבי ראשת חבורת מאיירים צעירים שהתאספו ליד השולחן הסמוך. הם ציירו והציגו רעיונות חדשים ולרגע הרגשתי איך הלב שלי מתחיל לפעום בהתאם לקצב יצירתם.
לא יכולתי להתאפק וניגשתי אליהם בשאלה פשוטה: "מה אתם עושים כאן?" הם הביטו בי וחייכו כמו שהחברים הכי טובים עושים זה לזה כשהם בטוחים שיש להם קסם בידיים. "אנחנו רק מנסים לתת לעולם קצת יותר צבע", ענתה אחת מהם בקלילות.
כשהצטרפתי לשיחה, גיליתי שעבורם אמנות היא לא רק מקצוע אלא דרך חיים. כל אחד מהמאיירים סיפר על הדרך שלו למצוא השראה: מבטי עבר שמלווים אותם בכל פינה ברחוב ועד לטבע היפה שסובב אותנו. ולפתע, התחלתי להבין שהאמנות הזו נוגעת במקומות שבדרך כלל אנחנו מתעלמים מהם - לרגעים הקטנים של היום-יום.
אז החלטתי לקחת השראה מהמפגש הזה והשבוע האחרון הקדשתי ליצירה משל עצמי - ניסיתי לצייר בגואש לראשונה מזה שנים. התיישבתי באותו בית קפה עם מחברת וצבעים ופשוט נתתי לדימיון שלי להשתולל! האמת? זה היה רגע מרגיע ומפרק לחצים - להתרכז בצבעים ובקווים במקום במחשבות המטרידות והמרגשות כאחד של החיים היומיומיים.
והמסר שלי לכם הוא כזה: אם אתם רוצים להביא יותר אומנות ויצירה לחיים שלכם - אל תהססו! רצוי שאפילו תמצאו מקום קטן עם נשמה וחיות סביבכם ותתנסו בפעולה יצירתית כלשהי לפחות פעם בשבוע (זה יכול להיות ציור, כתיבה או אפילו צילום). זו לא חייבת להיות פסגת האנושות - העיקר שתתחברו לתהליך ולא לכך שעבודתכם תהיה מושלמת על הנייר או המסך.
בסופו של דבר אני זוכרת שהרגשתי תחושת חופש מוחלטת כאשר לא הייתי עסוקה בלדבר על החיים אלא פשוט בחרדת התחלה מחדש ביצירה עצמית ששואבת אותי לעולם חדש באמצעים הפשוטים ביותר. אולי גם אצלכם משהו יקרה באותו אופן!
ואז על