לא מזמן, עברתי לדירה חדשה. אחרי תקופה ארוכה של חיפושים, מצאתי את המקום המושלם: חלל עם הרבה אור טבעי ועם מרפסת קטנה שמביאה רוחות רעננות. אבל עכשיו הגיע השלב הקשה - לעצב אותו ולהפוך אותו לבית אמיתי.
יצאתי למסע לחנויות ריהוט בעיר. בכל חנות נכנסתי עם ציפיות גבוהות והכיס שלי פתוח, אך כל פעם נתקלה באכזבה קלה. חלק מהרהיטים היו יפים מאוד אך לא נוחים, אחרים היו נוחים אבל לא מתאימים לסגנון שדמיינתי עבור עצמי.
באחת החנויות פגש אותי איש מכירות שהשאיר עליי רושם חיובי. הוא לא דיבר על מחירים אלא התעניין בכמה שאלות פשוטות: "איך אתה מדמיין את הסלון שלך?", "מה חשוב לך בחיים בבית?" אלו שאלות שלא ציפיתי לשמוע וככל שדיברנו יותר, הרגשתי איך התחום האישי והרגשי שלי מתערבבים יחד עם עולם הריהוט הקרה.
בעקבות השיחה הזנתי בתודעה שלי דברים שנראו בולטים בעבר: הבית הוא אוצר של זיכרונות ורגעים משותפים. לכן החלטתי לקחת סיכון ולקנות שולחן אוכל גדול כמרכז הבית במקום שולחן קטן כמו שתכננתי בהתחלה; אני רוצה שיהיו לי חברים ואנשים אהובים בסביבה הזאת.
כשסיימנו את הקנייה והגיע הזמן ללכת הביתה, עמדו איתי שני כיסאות חגיגיים (גם הם תוצאה של ההשראה החדשה) ופשרה להתחיל לקשט איתם על הדירה החדשה הצליחה לגרום לי להרגיש אני בבית כבר בדרך לשם.
אז אולי הטיפ שלי לכם הוא זה: כשאתם יוצאים לחפש רהיטים או לקשט את הבית שלכם - אל תשכחו לחשוב גם על רגשות וזכרונות שאתם רוצים לבנות שם. בית הוא הרבה יותר מהמקום שבו אנחנו ישנים; הוא ספינת האם שלנו בחיים הללו ומגיע לו להיות מלא בניחותא ובחיבה.
ואז על