היו לי חוויות רבות עם חנויות צעצועים, אבל אחת מהן נחרתה לי בלב. זה היה יום שמשי של קיץ, כשלקחתי את הבן שלי הקטן לחנות צעצועים קטנה בשכונה. כמו כל ילד, גם הוא היה מלא בעיניים נוצצות של התלהבות מכל הפינות והמדפים המלאים בצבע ובקול.
היה משהו קסום באוויר - הריח של פלסטיק חדש, צליל המשחקים שמזמינים אותו לגלות עולם חדש ומרגש. בזמן שהוא התרוצץ בין המדפים, נדמה לי שבבת אחת ראיתי את עצמי כילד קטן שוב: כמה פעמים הייתי בקניות עם אמא שלי? איך היו עיני המתפעלות ברגע שגונבתי מבט אל הסטינג הראשון שהתלהבתי ממנו?
לבסוף הוא בחר בבובת דינוזואר ירוקה גדולה; עם חיוך רחב על פניו ועם עיניים מנצנצות הוא לקח אותה בידיים שלו ואמר "אבא, תראה! זה הדינוזואר הכי מגניב בעולם!". החלטתי לרכוש לו את הבובה ולהפתיע אותו בימי שישי הקרובים בבית.
תובנה קטנה שהגעתי אליה ביום הזה היא שהצעצועים לא באמת משמעותיים בעיניים שלנו כהורים - אלא מה שהם מייצגים עבור הילדים שלנו: דמיון אינסופי וחיות שלא נגמרות. אולי בזכותם אנחנו יכולים לראות מחדש את העולם בעיניים טובות יותר.
והטיפ שלי לכם - כשאתם נכנסים לחנות צעצועים עם הילדים שלכם, נסו לזכור רגע אחד כזה מתוך ילדותכם ולשתף אותם בו. אתם תראו איך החיבור הזה ישאיר רושם בלב שלהם (ואולי גם שלכם) הרבה אחרי שהצעצוע יישאר אבק באחת הפינות בבית.
אהבה היא הדבר הכי גדול שאנחנו יכולים להעניק להם, וצוות החנות הזו בהחלט יודע ליצור אווירה שבה האהבה מטופחת בכל פינה ובכל צעד.
ואז על