בוקר שטוף שמש, חום הקיץ הרגיש כמו הזרקה של אושר ישיר ללב. החלטתי לצאת עם הילד שלי לחנות צעצועים שכונתי. זה לא היה סתם "לצאת לקניות", אלא מסע קסום שעורר בי כל כך הרבה נוסטלגיה.
כשהגענו לשם, המוכר החביב מיד קיבל את פנינו בחיוך רחב והזכיר לי את הדמויות שראיתי בתור ילד - דינוזוארי פלסטיק, פאזלים צבעוניים וערכת אומנות שהייתה אהובה עליי בתור ילד. הלכנו בין המדפים וריח העץ מהצעצועים החדשים התערבב עם ריחות השוקולד מהממתק שנמכר מעבר לפינה.
לא יכולתי שלא להיזכר בפעם הראשונה שעמדתי באותה חנות בדיוק עם אמא שלי, בוחרת לעצמי פריט קטן שישמור עליי לאורך השנים. ההתרגשות הזו היא משהו שלא משתנה גם בעבודה של הזמן; אני מבין היום כמה רגעים כאלה הם בעצם נכסים יקרים שמחזיקים אותנו מחוברות לילדות ולחלומות שלנו.
בעוד הילד שלי עובר ליד מדף הבובות ונוגע בכמה מהם, שאל אותי פתאום: "אבא, מה היה הצעצוע הכי טוב שלך כשהיית קטן?" השאלה תפסה אותי не מוכנה! לעמוד שם ולחשוב על צעצוע אחד כוותיק הראשון שאפשר להרגיש הוא כמו לספר סיפור מרגש על עצמך למישהו אחר. אחרי כמה דקות של מחשבה הזכרתי לו את אותה מכונית מירוץ שהיה לי - היא הייתה קטנה אבל כל כך מהירה בעיניי בגיל שבע ואני הייתי מלך המסלול!
מקווה שהילד שלי יחווה רגע כזה גם בעוד שנים רבות - לבחור ולא רק צע toy, אלא גם חתיכת זיכרון אוהבת שתלווה אותו ותיצור עליו חמימות בליבו ביום גשום או בזמן שהוא חש לבד.
ואילו טיפ שאני רוצה לחלוק? אל תהססו לשתף את הילדים שלכם בזכרונות מכם כשהיו ילדים; זה מעניין ומחבר אותם לעבר וגם מלמד אותם על ערכים של משפחתיות ואהבה. עולם הצעצועים הוא לא רק חומר פשוט שמייצר שמחה רגעית - הוא יכול להיות גבול לדיאלוג עמוק וקרוב שבונה קשרים חזקים יותר.
אז כשאתם יוצאים לחנויות צעצועים בשבוע הבא (או בכל שבוע), אפשרו לעצמכם לזכור ולהזכיר את הדברים היפים שקשורים בהם; זה בהחלט משנה את הדרך שבה אנחנו רואים את העולם ובעיקר את אהבתנו לילדים שלנו.
ואז על