כשחושבים על קעקועים, עולה לי לראש מיד הזיכרון של היום שבו עשיתי את הקעקוע הראשון שלי. הייתי בת 22, אחרי שנת מסע ארוכה ועמוסה. כל כך הרבה דברים קרו אז - סיימתי תואר, עזבתי עבודה ומתנתי לעצמי את החופש שכה רציתי. חשבתי שזה הזמן המושלם להביע את עצמי בדרך שכוללת אמנות על העור שלי.
נכנסתי לסטודיו קטן בתל אביב, עם הספקות והפחדים שמלווה אותי לא מעט בחיים. אבל ברגע שהאמן החל בעבודה שלו והמחט נגעה בעורי, הרגשתי כאילו אני מתמזגת לתוך הליך ריפוי מהיר. זה לא היה רק קעקוע - זו הייתה דרך להראות לעולם מי אני ומה חשוב לי: ציפור שתמיד רצה ואז היא נוסקת לשמים.
היום, כשאני מסתכלת על הקעקוע הזה במראה, הוא כבר מזמן הפך להיות חלק ממני. הוא זיכרון לנעורים ולרגעים בהם פעלתי באומץ כדי לחגוג את החיים כמו שהם - מלאי חוסר ודאות אך גם קסם בלתי נגמר.
אחת התובנות החשובות ביותר שלי מאז היא: כשאתם עושים קעקוע או פירסינג - תקחו לכם רגע לחשוב טוב טוב לפני שאתם מחליטים! הכנה מנטלית היא לא פחות חשובה מהאמנות עצמה. דברו עם האמנים שלכם על משמעות הקעקוע או המקום עליו אתם רוצים לפרסם אותו; הם יכולים לספר לכם סיפורים ולהציע רעיונות שלא חשבתם עליהם.
ולגבי פירסינג: זה משהו שאני עדיין חושבת לעשות בשנה הקרובה! יש המון דרכים ואפשרויות וחשוב מאוד לחפש מקום מקצועי ונעים ולא להתפתות למחירים נמוכים מדי שפשוט יכולים לגרום לריבים ולאכזבות בהמשך הדרך.
בשורה התחתונה? פחד וחירות הולכים יד ביד לפעמים. לכל אחד יש דרך למצוא את הביטוי האישי שלו ואני מאמינה שכשהלב מדבר - כדאי להקשיב לו!
ואז על