יצאתי עם הילד שלי, יותם, לחנות הצעצועים השכונתית שלנו. אני חייבת להיות כנה - תמיד יש לי רתיעה קטנה מהחוויות האלו. חנויות צעצועים מלאות ברעש של ילדים מתלהבים, הורה כאן והורה שם מנסים להחליט איזה פריט שווה את הכסף הלא מבוטל שהם מוציאים עליו. אבל כשהשמש החמימה נגעה בעור הפנים שלי ויותם אחז לי ביד בחוזקה - הכל השתנה.
וניות צבעוניות פגשו אותנו כבר בכניסה, ואני לגמרי נשבתי בתשוקה המוכרת הזו של גיל הילדות. כל צעצוע סיפר סיפור על עצמו: מכוניות מרוץ שמתחרות במרוצים דמיוניים, בובות שהיו יכולות לבוא לחיים אם רק יישקפנו מולן בעיניים. הייתי תקועה לרגע במחשבות על איך זה היה לפני שנים רבות כשאני הייתי ילדונת בחנות כזו, מקבלת רגעי קסם מדברים פשוטים.
במהלך הביקור שלנו מצאנו ערכת יצירה שנראתה לא כמו כל מה שראיתי עד היום. היא הייתה מלאה באפשרויות ליצירת תכשיטים צבעוניים מתוך חרוזים זוהרים ואביזרי קישוט נוספים. אני זוכרת את הדרך בה אורות העיניים של יותם זרחו כאשר הוא גילה שהיא מאפשרת לו ליצור משהו בעצמו, לפתח רעיונות ולהביע יצירתיות בלי גבולות.
בהמשך הערב בבית התיישבנו יחד להכין תכשיטים ויהיה קשה לתאר לכם את הרגשות שטיפסה בי בזמן הזה. כל חרוז שהיה מוסיף אל התהליך קרוב יותר לעבור מערכת יחסים חדשה בו אנו ישובים יחד ועושים משהו משותף ומיוחד - זה משהו שאני אשמור בליבי לנצח.
ואני רוצה לחלוק איתכם טיפ קטן: אם אתם רוצים לגלות פעילויות שמקרבות בין ההורים לילדים שלכם - תלכו לחנויות צעצועים ותפגשו איתם באמת! קחו את הזמן להיות באותו מקום שלא מלא בשיחות טלפונים או נטפליקס אלא בבילוי אמיתי אחד עם השני ובפעולות שיש להם משמעות אמיתית ברגע הנתון.
בחיים הקרובים אני הולכת לזכור שכל דבר שהוא פשוט אך מעניין יכול לקחת אותי למקום חדש וליצור קשר שאין לו מחיר אמיתי בכסף - זו המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל מכל ביקור כזה ברחבי חנויות הצעצועים.
ואז על