אתמול, בשעת בוקר מוקדמת, החלטתי לחדש את היכולות שלי בנגרות. אחרי שנים שלא נגעתי בעץ, חזרתי למקום שבו הכל התחיל - המוסך של אבא. אני זוכר את השעות הארוכות שהעברתי שם כילד קטן, כשאבא היה מסביר לי איך לחתוך עץ נכון או לשייף קצה בצורה מושלמת. שיהיה תהליך מדויק ונכון.
כשהגעתי למקום הזה שוב, הרגשתי כמו ילד שמגלה דבר חדש - ריח העץ והכלים הכבדים נתנו לי תחושה של נוסטלגיה עמוקה. פתחתי את התיבה שבה אגרנו כל מיני פיסות עץ שהיו שייכות לכל מיני פרויקטים שנעשו במשך השנים. הייתה שם חתיכת עץ ישנה שרציתי להחיות אותה.
החלטתי ליצור משטח קטנטן לארוחת הבוקר שלי בגינה. חשבתי על כך שאנחנו הרבה פעמים מחפשים פתרונות מהירים וחד פעמיים ולפעמים הפתרון נמצא דווקא במקומות הכי פשוטים והכי קרובים אלינו. לקח לי כמה שעות אבל בסוף הצלחת! השולחן הקטן יצא בדיוק כפי שדמיינתי: גס אך יפה, כזה שיש לו אישיות ואופי.
כשישבתי לאכול בבוקר את הפנקייקים על השולחן החדש שלי, הרגשתי שאני לא רק יצרתי משהו עם הידיים; גם חזרתי לחיבורים ששכחתי קצת מהם במהלך השנים - החיבור לעבר שלי ולעולם הטבעי שסביבי.
טיפ שאני רוצה לחלוק: אם אתם מרגישים שאתם רוצים להתחבר מחדש למלאכת יד כלשהי או להתנסות בחידוש דברים - לכו על זה! זה יכול להיות העץ שבשימוש חוזר או אפילו חומר גלם אחר כמו מתכת או בד. תאפשרו לעצמכם לצלול אל תוך היצירה ותגלו מחדש מי אתם באמת.
זה אולי נשמע צנוע לדבר על שולחן קטן בגינה אבל לפעמים בדיוק הדברים הקטנים הם אלו שמזכירים לנו כמה כוח יש לנו ליצור ולחבר בין העולם הפיזי לבין הנשמה שלנו. ממני לכם - תחוו את הנגרות ותנו לגובה האישי שלכם להתבטא דרך העבודה בידיים.
ואז על