אני זוכר את הרגע שבו נכנסתי לחנות האמנות השכונתית בפעם הראשונה. זה היה מעשה ספונטני; רק רציתי לברוח מהשגרה היומית, וכשהדלת נפתחה והריח של צבעים עלה באפי, משהו בי השתנה. התחלתי לגלות עולם חדש, כזה שהצבעים בו לא היו רק חלק מהמנעד של היקום אלא ביטוי ממשי לרגשות שלי.
בהתחלה לקחתי שמן ובריסטול וישבתי שם שעות מבלי להתבל אז במשך הזמן החזרות השונות יצרו אצלי חיבור עם כל ציור. זו הייתה דרך לעבד את המחשבות שלי, להתמודד עם הפחדים והשאיפות שנערמו בליבי. פתאום ראיתי שכל צבע שאני מערבב הוא כמו סיפור אישי - לפעמים אפל ולפעמים מלא אור.
מהר מאוד אני מצאתי את עצמי לא רק משקיע זמן בציור אלא גם מתחבר עם אנשים מדהימים בחנות הזו. כולם הגיעו לשם עם החלומות והיצירתיות שלהם - וראינו אחד את השני במובן אחר לגמרי מאשר בשגרת היום-יום שלנו. שיחות על אמנות הפכו לשיחות על חיים; איך לכל פרט יש משמעות ואיך אפשר להתרגש מדברים קטנים.
אם אתם שואלים אותי מה הטיפ שלי? קחו לכם רגע ביום פשוט לנסות ליצור משהו - בלי פחד מבקרת או ביקורת עצמית. תנו לעצמכם לפרוק רגשות באמצעות מכחול או טוש; זו יכולה להיות חווית ריפוי מדוברת וגם כזו שלא תשכחו הרבה זמן.
אמנות היא גשר ביניכם לבין עצמכם ואולי גם אל אחרים שאוהבים אותה כמוכם. ומה שבטוח-כל טיפת צבע שאתם מניחים על הבד היא כזו שיש לה סיפור לספר, ואם תקשיבו היטב אולי תלמדו עוד משהו חשוב בדרך שלכם בעולם הזה.
ואז על