תמיד הייתה לי תשוקה לפנות זווית ראייה חדשה על דברים. כשהתחלתי לעבוד בחברת תוכנה קטנטנה בשנים האחרונות, לא ידעתי מה מחכה לי מעבר לדלתות המשרד. חשבתי שזה יהיה כמו כל עבודה קודמת - ימים ארוכים מול המסך, קוד שצריך לכתוב ולתקן שוב ושוב. אבל מהר מאוד הבנתי שאני נכנס לעולם אחר.
בפעם הראשונה בישיבת צוות, כשחבר הצוות שלי במקביל היה עסוק של החזרים מדברים אישיים דווקא באמצע הדיון המקצועי על הפיתוח הבא שלנו, הרגשתי שמשהו פה שונה - אנשים הם באמת יותר מאשר "רק" עובדים. היינו כקבוצה שהתמודדה יחד עם אתגרים טכנולוגיים מרתקים ועשינו זאת תוך כדי דאגה אחד לשני - אם מישהו נתקל בקושי בבית או בצוות, כולם התגייסו לעזור.
וכשהייתי צריך לגבש רעיון חדש לפרויקט פיתוח שעומד להתחיל, גיליתי שהמרפקים שמסביבי לא רק תומכים אלא גם מסייעים בעצה ובמחשבה. זה היה נפלא להבין ממש איך רעיון יכול להתרומם ולהשתדרג ברגע שאתה משתף אותו עם אחרים.
אבל אז הגיע האתגר האמיתי: בזמן ההשקה של מוצר חדש שלנו שלא עבד בדיוק לפי התכנון שהיה לנו בראש. באותו רגע נפלתי למעלה וחשבתי שהכל נהרס ושאפסיד את מקום העבודה שלי.... ואז קרה משהו קסום - במקום לבקר אותי או להטיל ספק בהחלטות שלי, חבריי לצוות הרימו ידיים לתמוך בי ולמצוא פתרונות יחד איתנו.
בקיצור למי שפועל בתחום הזה: זכרו שבנוסף לכל הקוד והאלגוריתמים יש גם צדדים אנושיים מאוד בעסק הזה שאנחנו עוסקים בו יומיום! שעה בידידותיות על כוס קפה יכולה לפתור פתאום משבר אדיר בעבודה ולעשות פלאים באווירה הכללית של הצוות שלכם.
אז טיפ קטן ממני לסוף - אל תשכחו לחפש תמיד את הפסגה האנושית בתוך העולם הדיגיטלי שאתם חיים בו; חברה טובה היא לא רק בנויה על טכנולוגיה מצוינת אלא גם על קשרים אמיצים שנוצרים יום יום וכל אלו עושים בהצלחה רבה.
ואז על