אני זוכר את הפעם הראשונה שהחזקתי בידי מסור והרגשתי איך העולם סביבי משתנה. הייתי בשנות העשרים המאוחרות שלי, עובד במשרד יום-יום, חולם על משהו מעבר לקירות הלבנים והמשעממות. חבר טוב שלי הציע לי להצטרף אליו לסדנת נגרות. בתחילה הסכמתי מתוך סקרנות בלבד - לא ידעתי מה מצפה לי.
ביום הראשון של הסדנה נכנסנו למקום מלא אדרנלין; ריח העץ מילא את האוויר. המורים היו אנשים עם תשוקה ליצירה ולמקצוע שלהם. הם דיברו על עץ כמסמך חיים; חומר שמספר סיפור ועד כמה חשוב להקשיב לו. בהתחלה התקשיתי עם הכלים בתוך ידי - אבל אז התחיל הקסם.
העברתי שעות מול לוח עץ, נתקלתי באתגרים, קיבלתי עצות טובות ממורים וחברים לסדנה. אחד הימים זכור לי במיוחד כשעשיתי טעות גדולה וניסיתי לחבר שני חלקי עץ שלא התאימו זה לזה. במקום להתעצבן או לוותר, מורה הגיש לי כוס תה ואמר: "כל טעות היא הזדמנות ללמוד."
ואכן, למדתי הרבה יותר מהטעויות מאשר מהצלחותיי הראשונות. הבנתי שכמו בחיים עצמם, גם בנגרות יש רגעים קשים ולעיתים צריך פשוט לשייף ולהתאים מחדש כדי שזה יזרום כמו שצריך.
לאורך השנים הנגרות הרקיעה אותי הלאה - לא רק בכישורי העבודה שלי אלא גם ביכולת להבין תהליכים מורכבים ובאומנות לראות יופי בדברים פשוטים. היום אני יוצר שולחנות וספריות בעבודת יד לעצמי ולחברים ואני יודע שאין כמו הכיף שביישום רעיון ליצירה פיזית שאתה יכול לתפוס בידיים שלך.
אם אתם מתלבטים אם לגשת לנגרות - אל תהססו! זו לא רק עבודה עם עץ אלא באמת מסע פנימי שבו תלמדו על עצמכם ועל היכולות שלכם בצורה שתעורר בכם השראה שאין כמוה.
ואז על