חודשים ספורים עברו מאז שהחלטתי להצטרף לסדנה שעסקה בכישורי חיים. הייתי באותה תקופה במצב רוח אפל, מרגיש קצת אבוד ולא בטוח לגבי הכיוונים שלי בחיים. המחשבה על סדנה נראתה לי כמו עוד אחד מהמהלכים האלה שאנשים עושים כדי "לחפש את עצמם". אבל משהו בתודעה שלי אמר לי - זה הזמן לנסות.
ביום הראשון הגיעו עשרה משתתפים, כולם עם כמה מטען של סיפורים או כאבים שסחבו איתם. הייתה שם עינת, שהרגישה שהיא איבדה את עצמה בין התפקידים הרבים שלה כאמא ואשת קריירה; יוסי, שרצה לצאת מהמעגל הלופ של עבודה משעממת ולמצוא משמעות; ורונית, שסיפרה על האתגרים הרגשיים שלה בעקבות פרידה קשה.
כשהתחלנו את הסדנה, העלינו רעיונות ודיברנו בצורה פתוחה על מה שמפריע לנו באמת. זה היה כמו לנשום אחרי שנתיים בתוך מאפייה - תחושה של חופש ושחרור. הבנתי מהר מאוד שאני לא לבד בתחושותיי ושכולנו נאבקים בדרכים אחרות למצוא את מקומנו בעולם הזה.
הפעילויות היו מגוונות - משיחות מעמיקות ועד יצירתיות כמו ציור וכתיבה חופשית. פעם אחת הנחנו כל אחד לעטוף פתק עם חלומות שלנו בנייר סול ואמרנו להם לשחרר אותם סמוך לדלת הסדנה לרוח. זה היה רגע קסום: לראות איך אנחנו זורקים החוצה דברים שלא משרתים אותנו יותר ומקווים שמשהו חדש יתפוס את מקומם.
וכאן מסתתר הטיפ שלי מתוך החוויה הזאת: אם יש לכם תובנות או חלומות שצברתם במשך השנים ואין לכם עם מי לדבר עליהם - אל תהססו לחפש מקום שבו תוכלו פשוט להיות אתם עצמכם ולהשתף ברגשותיכם ובחלומותיכם. אנשים הם הרבה יותר דומים זה לזה ממה שאנחנו חושבים; כולנו מחפשים אהבה, קבלה והבנה.
אם אתם מתלבטים האם לתת צ'אנס לסדנא כזו או אחרת - קחו אותו! זו יכולה להיות ההזדמנות שתפתח בפניכם דלתות חדשות ותאפשר לכם לפרוץ גבולות אישיים ולגלות צדדים חדשים שמעולם לא הכרתם בעצמכם.
אולי גם אני אגלה יום אחד שכבר יוצאי דופן מתחילים בכך שעוזרים לאחרים לצעוק בקול רם דרך מערכת יחסים עם עצמם ומה טוב מזה?
ואז על