הייתי ילד קטן, בן עשר בערך, כשפעם ראשונה פגשתי את המושג "נגרות". זה קרה אצל השכן שלי, חיים. הוא היה נגר בזמנו הפנוי ואחד האנשים הכי מעניינים בקצה הרחוב שלנו. ישבנו בחצר שלו, surrounded by piles of עץ - עצים מסוגים שונים: אורן, מהגוני ושקד. ריח הש木 שהשתלבים באוויר יצר תחושת קסם.
חיים תמיד ידע לספר סיפור מעניין על כל חתיכת עץ שהוא לקח לידיו. פעם הוא הציג לי לוח MDF עם כיסאות מעוצבים מחוט ברזל שיצר לא מזמן. “תשמע”, הוא אמר לי, “כל חתיכת עץ כאן היא כמו אבן יסוד לבנייה של משהו חדש. זה תלוי רק בך איך לעצב אותה”.
כשגדלתי והגעתי לגיל ההתבגרות, מצאתי את עצמי משתף אותו בתכניות לשדרוג החדר שלי וביקשתי ממנו שיעזור לי ליצור מדפים מותאמים אישית. זה היה תהליך מדהים - ביקשתי והופיעו רעיונות מעולים שפשוט זרמו לו ממקום של אהבה למלאכה וליצירה ששאב מעל כלי העבודה שלו.
בזמן העבודה המשותפת גיליתי יותר מתוך נפשו של חיים - איך הוא רוצה לכל עובדה להחזיק סיפור מאחוריה; כל חיבור בין קורות הדיקט לא היו רק חיבור במובן הפיזי אלא גם רגשי דק שמחבר בין אנשים וריחות עשייה.
עד היום אני זוכר את ההרגשה כשהמדפים הוצבו על הקיר החדש - הרגש הזה של גאווה באומנות שעוסקת בהסתכלות עמוקה על דברים קטנים ומרכיבים חשובים של החיים שלנו.
אז אם אתם מתחילים או רוצים להיכנס לעולם הנגרות - אל תהססו לפתח מערכת יחסים עם העץ שלכם ועם הכלים שקיבלתם ביד (אני כמובן מתכוון לפטיש ודבק); תנו לצורת העץ להיות הגורם הייחודי שינחה אתכם ביצירתיות שלכם! ובמיוחד - אל תשכחו ליהנות מהדרך כי אין דבר טוב יותר מלראות איך משהו פשוט הופך לדבר שאין לו מחיר בלבבותינו.
וכמובן, אם תמצאו עצמכם מרגישים תקועים או חסרי השראה - פשוט שתפו אותה עם מישהו שמבין אותך ויכול לתת עוד פרספקטיבה חדשה. הדברים מתגלגלים בדרך שלא צפיתם!
ואז על