אני זוכר את הרגע שבו החלטתי לאמץ את רקס, הגור הקטן והמתוק ההוא. הוא היה בן שלושה חודשים, עם עיניים גדולות ומלאות סקרנות שהתבוננו בי כמו לומר "היי, אני פה כדי לשמח אותך". מהיום הראשון ידעתי שזו תהיה חוויה מיוחדת, אבל שום דבר לא הכין אותי להתמודדות שליוויתי אחרי - אילוף.
במשך השבועות הראשונים ניסיתי ליישם כל מה שקראתי באינטרנט או שמעתי מחברים. התרגילים היו קלים: "שב", "ארצה", "בא". אך ככל שהזמן עבר, הבנתי שהדבר החשוב ביותר באילוף זה לא השיטות עצמן אלא הקשר שנרקם בינינו. תוך כדי האילוף גיליתי שרקס התחיל להבין אותי טוב יותר ממה שחשבתי; הוא נתן לי מבט מסוים כשכעסתי והוא הרגיש כאשר הייתי בשמחה.
פעם אחת כשהיינו בפארק עם עוד כמה חברים וחתולים משוחררים שמתהלכים להם חופשי בסביבה, רקס התמקד פתאום בחתול אחד ושם לב שהוא מתכוון לרוץ לכיוונו - הפחד שלי היה גדול. בליבי חששתי שהוא יחטוף זנב ותיקן לו לידיים שאני מפחד להפסיד אותו עליו. תפסתי את עצמי אומר בקול רך אך נחוש: “רקס! אל!” המילה הזו הייתה מלאה בתחושת סמכות ובמקביל גם בבקשה לקשר בינינו. הוא עצר מיד והתבלל לחזור אלי.
בעקבות אותה חוויה עשיתי לעצמי תובנה משמעותית: אילוף הוא קודם כול לגבש מערכת יחסים אמינה ומתוקה עם הכלב שלנו ולא רק ללמד אותו פקודות. בזמן שהייתי עסוק לנצח בעוד טכניקות ואסטרטגיות אילוף שונות, דווקא המגעים היומיומיים וההרפתקאות היו אלה שבנו אותנו.
אז אם יש לכם גור או כלב בוגר שאתם רוצים לאלף, אל תשכחו שעיקר העבודה היא בניית קשר וחיבור עמוק יותר בין שניכם. בעיני חוקי ההתנהגות הם חשובים מאוד אבל בלי אהבה והקשבה - הכל הופך להיות קשה ומייגע. הקדישו זמן לכיף ולמשחקים וכשתהיה בעיה או רגע מיוחד שבו אתם צריכים להשיג משהו חשוב - תוכלו להשתמש בכל הדברים שלמדתם ולראות איך הכל מסתדר בצורה הטובה ביותר.
מאחל לכולם הרבה הצלחות בדרך שלכם לעיצוב הקשרים עם החיות האהובות שלכם!
ואז על