כשהילד שלי היה בן ארבע, הוא תמיד אהב להיות עסוק במשהו. לגזור, לצייר, לבנות בלוקים - כל דבר שגרם לו להזיז ידיים וליצור היה לשעשע אותו שעה ארוכה. אז החלטתי להירשם אותו לחוג אמנות בשכונה שלנו. בהתחלה הייתי קצת סקפטית האם זה באמת יתפוס אצלו ויוציא ממנו את הכישרון האמנותי שאני מקווה שקיים שם.
היום אני יכולה להגיד שהמחשבות שלי היו מיותרות. מהרגע הראשון שהוא נכנס לסטודיו הקטן עם הצבעים והפיח של היצירה, הוא התאהב בכל פרט שבו. המדריך החמים קידם אותו בחיוך רחב ועזר לו לבחור את הצבעים שהוא אוהב. ראיתי איך העיניים שלו מתמלאות באור כשהוא יוצא מהשיעור עם יצירות חדשות ביד.
אבל מה שבאמת ריגש אותי לאורך הדרך זו לא רק ההתפתחות האמנותית שלו אלא גם התהליך שנוצר בו כאדם. הוא התחיל לדבר על הרגשות שלו הרבה יותר פתוח בזמן השיעורים והשתתף בדיונים קבוצתיים על המרגשים של כל אחד ואחת מהילדים בכיתה. הם עבדו יחד על פרויקטים ושיתפו פעולה ומדי פעם אני זוכרת ששמעתי אותם צוחקים ומדברים תוך כדי עבודה.
מה שאותי הפתיע במיוחד היה הכישרון החברתי שהתפתח בו; לאט לאט הילד שנטה להסתגר ולא לחלוק רגשות בנה קשרים יפים עם ילדים אחרים דרך האומנות המשותפת שלהם.
אם אתם שוקלים לרשום את הילד שלכם לחוג - עשו זאת! הם לא רק קוטעים רגעי שעמום אלא פוטרים אותם מאלפי חוויות חברתיות וחינוכיות שכל כך חשוב שיהיו להם במהלך הילדות.
אנחנו לעיתים קרובות נוטים לחשוב שהחוג נותן ידע או כשרון חדש בלבד, אבל בעצם מדובר בהרבה יותר מזה: ההזדמנות לגדול ביחד עם ילדים אחרים, לבטא את עצמך בצורה חופשית ולהרגיש חלק מקהילה תומכת.
אז אם יש לכם ספקות לגבי איזה חוג לבחור - לכו אחרי הלב שלכם (ושל הילדים שלכם!). תרגשו ותהנו מכל רגע בדרך כי בסופו של יום, הזיכרונות האלה ילוו אותנו למשך זמן רב מאוד.
ואז על