ממש לאחרונה יצא לי להעביר קצת זמן עם כלבה החדשה שלי, לולה. היא גזעית, מתוקה בטירוף, אבל בעייתית ברמות. בכל פעם שאני משתדל ללמד אותה משהו חדש, אני מוצא את עצמי יותר מעצבן מאושר. זו חוויה שלא ציפיתי לה - ללמוד מהכלבה שלי איך להיות סבלני וקשוב.
את הדרכה הראשונה קיבלתי ממאלף מקומי שהסביר לי ש"אילוף זה בעצם ריצה משותפת". בניגוד למה שחשבתם על מסלול תרגילים או פקודות נוקשות. הוא הסביר שעלינו לשתף פעולה כדי לבנות מערכת יחסים אמיצה עם החיה שלנו. אז החלטתי לנסות את השיטה הזו.
באותו יום, לקחתי את לולה לפארק והתחלנו בתהליך פשוט - משחק של "כדי להשיג אתה צריך לתת." הבאתי איתי כמה חטיפים שהיא מאוד אוהבת וכשהיא עשתה דבר קטן כמו לשבת או אפילו לנענע זנב בפראות כשהתקשרתי אליה - נתתי לה חטיף חצי מהלב ומילה טובה.
אני יודע שזה נשמע בסיסי, אבל פתאום הרגשתי איזשהו שינוי באוויר. אחרי כמה שבועות של ניסיונות ונפילות (אין ספק שהיו המון), הבנתי שההרגלים ההולכים ומתפתחים בין שנינו הם אלה שבסופו של דבר בנו את האמון הזה בינינו. למותר לציין שכמה פעמים טיננה בשיעור הראשון היה הליך של אכזבה עבור כולנו - היא לא הגיבה בדיוק כפי שאני חשבתי שהיא צריכה להגיב!
אבל מצאתי דרך להגיע אליה לרמות הרבה יותר עמוקות מ"פקודות" - גיליתי איך לדבר בשפה שלה וליצור קשר רגשי אמיתי שגרם לשני הצדדים להרגיש טוב יותר.
אז אם אתם מתחילים במסע אילוף עם חבר הפרווה שלכם, תקחו רגע ותזכרו: מדובר בחיבור בין נשמות ולא רק במערכת יחסים חד צדדית שבהן אנחנו צריכים לעצב אותן לפי דרישותינו בלבד. גם אנחנו צריכים להתעצבות בדרך כזו שתוכל להכיל ולהקשיב למקום שבו הם נמצאים.
בסיס גדול להבנה הדדית הוא לקחת פאוזה מדי פעם ולשחק בלי לחץ ובלי מטרות מוגדרות; זה היופי באילוף שהוא בסופו של דבר מכשיר שסייע לנו לא רק להבין אותם, אלא גם אותנו בעצמנו.
אל תשכחו להביא איתכם המון אהבה וחטיפים!
ואז על