לפני כמה שנים, כאשר פתחתי את משרד עורכי הדין שלי, לא האמנתי עד כמה הדבר הזה ישפיע על חיי. זוכרת את הרגע שבו סיימתי את הלימודים? כל כך הרבה חלומות ואמביציות ליוו אותי, אבל לא העליתי בדעתי שהמציאות יכולה להיות יותר מורכבת ממה שדמיינתי.
בהתחלה חשבתי שאני יודעת הכל. אני אקח לקוחות עם בעיות משפטיות ואתן להם פתרונות מהירים ונכונים. מהר מאוד הבנתי שהשמיים הם הגבול כשזה מגיע לקרבות המשפטיים שבחוץ. בכל תיק יש עולם ומלואו של רגשות ותסבוכים שאי אפשר היה לתכנן מראש.
אני זוכרת במיוחד תיק אחד שכמעט גרם לי לפרוש מכל העסק. הגיע אלי לקוח, אדם כבן חמישים שחי חיים די פשוטים בעיירת פריפריה קטנה. הוא עמד מול מצב קשה מאוד - תביעה משפטית שהייתה מתבררת כבזבוז זמן וכסף עבורו. ככל שנכנסנו לעובי הקורה, גילינו שזה לא רק הליך משפטי; זה היה מאבק קיום מוחלט עבורו ועבור משפחתו.
בסוף התהליך, עם המון שעות עבודה והשקעה רגשית עצומה מצידי (בעיקר בשיחות בוקר מוקדמות ושעות מאוחרות), הצלחנו להגיע להסכם שהיה מקובל על כולם והחזיר לו מעט מהשקט הנפשי שלו. אבל מה שלמדתי שם היה הרבה מעבר להצלחה המסחרית או המשפטית: הבנתי שיש דברים שמעל לחוקים ולתקנות - כמו הסיפור האנושי שמאחורי המילים היבשות בתיקים.
טיפ שלי לכל מי ששוקל להיכנס למקצוע הזה: אל תשכחו להיות בני אדם לפני שאתם עורכי דין. כל תיק מביא איתו סיפורים שונים - וצריך לדעת לשלב בין המקצועיות לבין הרגישות ההומאנית שבכל סיטואציה. בזמן שאנחנו נלחמים בפרטים הקטנים לחשוב גם על הלקוח, שיהיה לנו תמיד ברור שהמאבק שלו הוא לפעמים קרב בלתי נלאה על החיים עצמם.
אז אם אתם רוצים לפתוח משרד כזה בעצמכם - היו נחושים וחזקים, אבל הכי חשוב: אל תשכחו לחייך ולראות את האדם שמולכם לפני הכל.
ואז על