לפני כמה שבועות, ביום שבת המושלם ההוא, החלטתי לשתף פעולה עם עצמי ולהכין חלה בבית. זה היה יום שמשי ונעים, והרגשתי שזו הזדמנות נהדרת לשים את כל העניינים המטורפים של השבוע מאחורי ולצלול לתוך משהו פשוט ומרגיע - אפייה!
לא ציפיתי שהמכון לריאלי שלי יבוא לידי ביטוי דווקא בעבודה עם קמח ושמרים, אבל כשפתחתי את שקית הקמח והתחלתי למדוד כמויות, נזכרתי בכל הפעמים שביליתי במטבח של סבתא שלי. היא הייתה אופה מקצועית, ידיה תמיד מלאות בקמח וכניסתה לפעמים הייתה מלווה בניחוח מתוק של קינמון ודובדבנים. יש משהו מאוד נוגע ללב בזיכרון הזה שצף על פני השטח.
כשהתחלתי ללוש את הבצק הרגשתי כאילו אני מתחברת להיסטוריה המשפחתית שלי. כשתיבול הגוש הלבן הזה בעזרת מים וחום התחל לנבוע ממנו חיים חדשים ופריחה רכה - הרגש היה מדהים! במהלך האפייה עצמה פשטו הניחוחות החמים בכל הבית כמו איזה קסם שממניע את כולם מהספה אל המטבח.
אבל מה שעוד יותר ריגש אותי היה לראות בני משפחה מתאספים סביב שולחן האוכל בסוף התהליך - הדינמיקה הזו שבה כולם זוכרים שיש להם מקום ואפשר לקשור קשרים יחד דרך אוכל. אחרי שסיימנו לאכול פרוסת חלה טרייה עם חמאה וריבה מח homemade שלנו (כן כן!), הגעתי למסקנה שאפילו הפעולה הפשוטה הזו יכולה להביא כל כך הרבה אור ושייכות למשפחה.
אז אם אתם כמו אני אהבים את התחושה הזאת של מעשה אקטיבי שבו אתה מביא לשולחן יצירה משלך יחד עם אחרים - אז זכרו: לא משנה באיזו דרך תבחרו לאפות או לבשל - העיקר שתעשו זאת מתוך אהבה ובאהרה רבה; ותמיד תמצאו זמן להתענג על הדרך ולא רק על התוצאה הסופית!
אגב טיפ קטן לסיום: אם אתם רוצים לחלות קצרצר בתוך 15 דקות עבודה אז מומלץ לעבוד עם קמח חי ולעשות בצקים בתהליכי עטים קצרים ואז תראו איך החיים משתנים גם בפיסת לחם אחת!
בתיאבון! 🥖❤️
ואז על