כשהגעתי לסדנת היצירה הראשונה שלי, הייתי סקפטית. חשבתי לעצמי מה אני אמורה ללמוד שם, הרי כל חיי השתדלתי להיות אדם הגיוני ומעשי, והאמנתי שאין מקום לאומנות ורגש בעולם המהיר שבו אנחנו חיים. אבל משהו בתוך הלב בכל זאת גרם לי להירשם.
בסדנה פגשתי אנשים שונים, דומים ושלא דומים לי - כל אחד מהם עם סיפור חיים ייחודי, עם כאבים וחלומות שלא התבטאו אף פעם במילים. פתאום התחושה הזו של בדידות בלב שלוחצת עליי רק גברה כששמתי לב שנמצאים סביבי אנשים שמבינים אותי גם בלי שאצטרך להסביר הרבה. במהלך הסדנא החלה להתגבש אווירה שונה; במקום השיפוטיות הרגילה מהחיים היומיומיים הייתה כאן קבלה מוחלטת.
באחד הערבים העזנו כולנו לצייר את החלומות שלנו על קירות הסטודיו. לא האמנתי שאני אפילו מסוגלת לעשות דבר כזה! ברקע התנגנה מוזיקה מלטפת, ואחרי כמה דקות שהייתי עסוקה במריחה חסרת רחמים של צבעים על הבד - הרגשתי שאני משחררת משהו ישן בתוכי. זה היה רגע מעצים שבו יכולתי להביע את רגשותיי בדרכי המעוותת וליצור משהו יפה מתוך הכאב.
מאותו ערב יצאתי עם תובנה חדשה: יצירתיות היא לא רק מושג אלא דרך להבין יותר טוב מי אנחנו ומה אנחנו מרגישים. זה כמו למצוא מראה שיכולה להראות לנו צדדים שאנחנו לפעמים מתעלמים מהם ביומיום hekt מרוב עיסוקים ורצונות לרצות אחרים.
טיפ קטן ממני למי שמתלבט אם ללכת לסדנא כזו או אחרת - אל תהססו! פשוט תעשו את הצעד הראשון ותכניסו קצת צבע לחיים שלכם. ההרגשה שבאה אחרי זה היא שווה הכל!
אז אולי בפעם הבאה שתשמעו על סדנאות מכל סוג שהוא, זכרו שהן לא רק עבור "היצירתיים", אלא גם עבורכם - כדי לגלות עוד צדדים חדשים שלכם ושל העולם שסביבכם.
ואז על