לפני כמה חודשים, כשהחיים שלי הרגישו כאילו הם מתפרקים על כל אותי, החלטתי שהגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים. אי לכך, פניתי לתרפיסטית מקומית שהמליצו לי עליה. מבחינתי, זה היה סוג של קפיצה למים עמוקים - תהליך שמעולם לא ניסיתי באמת.
ביום הראשון הגעתי לחדר שלה עם לב כבד ומלא במחשבות מעורבות. מה אני בדיוק עושה כאן? האם זה באמת יעזור לי? היא קיבלה אותי בחום ובחיוך רחב, ותוך כדי שיחה קצרה נעלמו כל החששות שלי והרגשתי קצת יותר בנוח. ככל שאני מדברת, היא מקשיבה ומבינה - תחושה שלא חוויתי הרבה זמן.
אחת הפגישות שעשו לי שינוי אמיתי הייתה כשדיברנו על נושא החרדות שלי. בשיחה פתוחה ונעימה גילינו יחד שעל פני השטח חשבתי שאני מרגישה לבד ושאין מי שיבין אותי; אבל מתחת לפני השטח היה מקום שבו החוויות שלנו התחברו - פחדים וחלומות שלא העזתי לחלוק עד אז.
באמצעות עבודה פנימית ומשימות פשוטות שהיא נתנה לי בין הפגישות (כמו לכתוב יומן רגשי), התחלתי לראות דברים אחרת: במקום להרגיש קורבן לנסיבות החיים שלי, למדתי לקחת אחריות ולזהות את הכוחות שיש בי. הסתכלויות חדשות על המציאות חשפו בפניי אפשרויות שאף פעם לא לקחתי בחשבון.
מה שלמדתי על הדרך הוא להשתמש בכלים האלו גם מחוץ למשרד שלה - אם זו נשימה עמוקה רגע לפני יום קשה בעבודה או כתיבת מחשבות מעיקות ברגעי לחץ. כל דבר קטן עוזר!
אני רוצה לשתף אתכם בטיפ קטן לשלומכם הנפשי: לפעמים אחת השיחות הכי מועילות יכולה להיות עם עצמכם - אל תהססו לדבר בקול רם או לכתוב הכל על דף אם אתם צריכים לפרוק משהו מהלב שלכם.
אז אם אתם מרגישים תקועים או חסרים כיוון לאן ללכת - לדעת שיהיה בסדר לגייס עזרה יכולה להיות ההתחלה של מסע חדש ויפה מאוד.
ואז על