כשעברתי לעיר חדשה, חיפשתי מקום שייתן לי את השקט שאני זקוקה לו. אחרי כמה שבועות של התרוצצות במסדרונות של עבודה ולימודים, הבנתי שזה הזמן למצוא לעצמי מרחב שמרגיע אותי. אז ישבתי על מחשב נייד וחיפשתי סטודיו ליוגה ופילאטיס.
נכנסתי לסטודיו קטן ומסתורי שנמצא בין רחובות העיר. הקירות היו צבועים בגוון ירוק רך, והאווירה שם היתה קסומה כבר מהדלת. המדריכה קיבלה אותנו בחיוך רחב והסבירה על השיעור הקרוב. אני זוכרת שהיא אמרה ש"יוגה היא לא רק תרגול פיזי - זו מסע פנימי". ואני? הייתי קצת סקפטית - הרי מה יכול להיות כל כך מיוחד בתרגול פשוט?
אבל כשהתיישבתי על מזרן היוגה שלי ולקחתי נשימה עמוקה, הרגשתי שמשהו מתחיל להשתנות בי. בכל תנועה פיזית עמדו באוויר שאלות ותשובות שלא העזתי לשאול את עצמי במשך שנים: איך אני מתמודדת עם הלחצים של החיים? מה המקום שלי בעולם הזה?
מאז אותו שיעור הפכתי לקבוע בסטודיו הזה, וככל שהזמן עבר למדתי יותר ויותר על ההקשבה לגוף ולהתחברות לנפש. בכל פעם כשיצאנו מתרגולים של 'סרפןאסנה' או 'בירד-פוז', גיליתי עוד חלק מעצמי שלא ידעתי עליו קודם.
טיפ קטן שאני יכולה לתת לכל מי שחפץ למצוא שלווה בחיים - אל תאכבו את עצמכם להיכנס לכל סטודיו שמציע יוגה או פילאטיס; מצאו מקום שבו אתם מרגישים בבית, מקום ששוחף אתכם לתהליך אישי ותומך בכם במהלך המסע שלכם.
שני דברים חשובים לזכור: זה בסדר להתחיל לאט ובמחירים סבירים - העולם מלא במקומות קטנים ואינטימיים שמציעים קורסים למתחילים שאין בהם שום פחד מכישלון; וגם אל תשכחו להקשיב לעצמכם! הנפש יודעת לזהות מה טוב לה.
אז יצא לכם לחוות משהו דומה? אשמח לשמוע!
ואז על