לפני כמה חודשים החלטתי לקחת את הבן שלי, יואב, לחוג דרמה. הוא תמיד היה מופנם ומעט ביישן, והתחלתי לחשוב שאולי זה מה שיכול לשבור את הקרחון ולתת לו קצת בטחון עצמי. כשהגענו לפגישה הראשונה, הוא התחיל לדאוג. "אבל אמא," אמר לי בפנים מדוכדכות, "אני לא יודע לשחק עובדות בשקר." ניסיתי להרגיע אותו ואמרתי לו שזה בסדר ולא צריך להיות מתוח.
לאט לאט נהיה חם בחדר והמשפחה שהתאספה סביב נראתה אומנם חדשה אחת מול השנייה אבל ברגע שהמנחה התחיל את הפעילות הראשונה - כבר אי אפשר היה להפסיק לצפות בהם. פתאום ראיתי את יואב מתחיל לבנות דמויות ושיחים עם יתר הילדים, חייכים ביניהם כמו חברים ותיקים. בעיניי זה היה מעורר השראה; הם עברו יחד מסע של גילוי עצמי.
בשיא השבועות הצלחתי לראות איך החוג הזה הפך ליותר מכרטיס כניסה לעולם חדש עבורו - זו הייתה הזדמנות להתחבר לעצמו ולהביע רגשות שמסתתרים מבעד למילים אחרות. אחרי כל מפגש, יואב חזר מלא אנרגיה וסיפור חדש על האתגרים שהם פגשו בהצגות והשירים שהיו חלק מהם.
אם יש לי טיפ בשבילכם כהורים זה ראשית לתת לילדים שלנו לשקול בעצמם אם לחוג מסויים מתאים להם או לא. ולעודד אותם בכל עת מהנקודות שבהן הם מרגישים פחות בטוחים או אפילו רואים עצמם כ"פחות טובים". גם אם נראה לכם שזה “רק שלו” כיון שלאחר כמה שבועות אתם תראו איך הילד שלכם פורץ גבולות ופותח שער נוסף לעולם המופלא שסביבנו.
כל אחד מהם זקוק לתמריץ כזה כדי לפרוץ קדימה. אז אל תהססו! תנו לילדים שלכם להזיז את הגבולות שלהם ואת הכל במקום הבטוח ביותר שיש: הבית!
ואז על