יש רגעים בחיים שבהם אנחנו רואים את עצמנו מתוך זווית חדשה. אחד מהרגעים האלה קרה לי כשעברתי תוכנית הכשרה באחד ממרכזי ההדרכה בארץ. אני זוכרת את עצמי יושבת בכיתה, מוקפת אנשים שונים ואף אחד לא מהמעגל הקרוב שלי. תחושת חרדה ומתח מילאה אותי - מה אם לא אצליח להתחבר? מה אם המורים יהיו קשים? אבל אז, עם כל שיעור שחלף, ההרגשה הזו נעלמה.
אחת המורה היתה אישה מדהימה בשם מיכל. היא הצליחה ליצור קשר עם כולנו - הבדלים בגיל, ברקע ובניסיון לא שינו דבר בעיני הרוח שהביאה איתה. בשיעור הראשון היא ביקשה מאיתנו לשתף חוויה משמעותית מעבודתנו והופתעתי לגלות כמה זה מקשר אותנו כולם יחד. היינו עטופים בסיפוריהם של אחרים, וזו הייתה התחלה של משהו חדש - אמון.
ככל שהתוכנית התקבלה בהצלחה, החלטתי להקצות זמן בכל שבוע לפיתוח אישי ולחדשנות בתחום שאני עוסקת בו. למדתי הכל על עבודת צוות ותהליכים קבוצתיים, איך להקשיב באמת ואיך לשאול שאלות שמעודדות שיחה עמוקה יותר - ולא סתם שטחיות שנשארות על פני השטח.
טיפ ששווה לשמן: תנסו לבוא עם ראש פתוח לכל הדרכה או סדנה שאתם הולכים אליה. זו הזדמנות ללמוד דברים חדשים ולהרחיב אופקים מעבר למה שאנחנו מכירים או רגילים אליו. גם כשאתם חושבים שלא תמצאו חיבור לגמרי למקום או לקבוצה - תזכרו שיש תמיד ערך במה שאתם מביאים על השולחן.
בסוף הדרך הזו מצאתי לא רק ידע וכלים חדשים אלא גם חברויות שהפכו למשמעותיות ביותר בחיי. יש משהו בלתי מתפשר בלצמוח יחד עם אנשים כמוני שמחפשים עוד ועוד ורוצים להשתפר בכל יום מחדש.
במרכז הזה הבנתי שאין סוף לתהליך הלמידה שלנו והוא נע בין קורס לקורס, מפגישה לפגישה ומרגע לרגע; ואם יש לכם אפשרות להצטרף למרכז הדרכה כלשהו - אל תהססו! אתם לעולם לא יודעים מה תצליחו למצוא שם…
ואז על