לא מזמן הייתי בסדנת מוסיקה מדהימה שהחזירה אותי לאותן תחושות ילדות כשישבתי ליד הפסנתר בבית של סבא. המדריך, אדם עם רוח חופשית ועיניים נוצצות, הצליח להפוך חדר קטן לפינה קסומה שבה כל אחד מאיתנו יכול היה לבטא את עצמו דרך הצלילים.
במשך שעות ישבנו והקשבנו למוסיקה מגוונת - ג'אז, קלאסי, רוק ועוד - והרגשתי איך כל צליל מגרה בי זיכרונות שונים של שמחה, עצב ותקווה. ואז הגיעה השעה שלנו להוציא החוצה את מה שבלה בתוך הלב. במרכז החדר יצא לי לשתף את כולם בשיר שכתבתי בגיל 16 - זה לא היה מושלם ולא על הפנים כמו שחשבתי שהיה אז, אבל פתאום הבנתי שזה בסדר לא להיות מושלם.
התחושה שעוטפת אותך כשכולם מקשיבים באמפטיה ושולחים אנרגיה חיובית היא משהו שאין לו תחליף. יצא לי לראות אנשים מביישים את עצמם בהתחלה, אך מיד לאחר מכן נפתחו כמו פרח אחרי גשם ראשון; חלק שרו בידיים רועדות וחלק רק מילמל חריצים מתוך הלב ללא צליל ברור.
אם אתם מתלבטים אם להצטרף לסדנה כזו או דומה לה - דע לכם שזה יכול להיות מפגש משיחי עם עצמכם ועם אחרים שאולי היו רחוקים מכם אבל כעת הם חווים יחדיו רגעים יקרים ומדויקים.
ולבסוף טיפ שלי: אל תחששו לחשוף את עצמכם באמת; יש בארץ הזאת הרבה אנשים שנהנים מהמוזיקה שלכם ובזהירות פשוט מחכים להזדמנות להתחבר אליכם ולצלילים שלכם באופן אמיתי. זו בעצם הסיבה שבגללה כולנו כאן - לחיות דרך הצלילים ולהעניק מקום לנפש שלנו להתבטא!
ואז על