לאחרונה, התחלתי טיפולים בפיזיותרפיה בעקבות כאבים שחוויתי באגן. זה התחיל לפני כמה חודשים, כשפתאום גיליתי שאני מתקשה לקום מכיסא אחרי ארוחה, ובוודאי שבכלל לא הצלחתי לשבת על הרצפה ולהתרווח עם הילדים. אני זוכר את המבט של הבן שלי כשהוא ראה שאני נאבק לקום - פשוט הרגשתי איך הלב נשבר לי.
בהתחלה הייתי קצת סקפטי. פיזיותרפיה? מה זה כבר יעזור? אבל עם הזמן והכאב שהלך והשתלט על השגרה שלי, לא הייתה לי ברירה אלא לנסות. המומחה שהיה איתי בשיחה הראשונה נתן לי תחושת ביטחון ומקצועיות שעדיין מלווה אותי.
ביום הראשון קיבלתי טיפול ידני ולאט לאט נחשפתי לתרגילים שמאתגרים את הגוף שלי בדרכים שלא חשבתי שאפשריות. בלילות התחלתי לחלום על חופש תנועה - לרוץ אחריו בפארק, לרכב עליו על אופניים בדשאים הירוקים או סתם להסתובב בבית בלי לחשוב אם אכאב מחר בבוקר.
מה שמעולם לא ציפיתי זה עד כמה הפיזיותרפיה תהיה גם מסע פנימי עבורי. תוך כדי הטיפולים למדתי הרבה דברים על עצמי: גיליתי שיש מקום לדברים הקטנים שאנחנו מושיבים בצד יום-יום בשם השגרה; לדעת לפנות זמן לעצמי בגוף ובנפש היה לקח חשוב שרק עכשיו אני באמת מתחיל להבין.
אם יש לכם בעיות דומות כלשהן או שאתם סוחבים איתכם כאב כרוני שנראה בלתי נגמר - אל תהססו לבדוק פיזיותרפיה. אתם יכולים להיות מופתעים מהשיפור שיבוא בעקבות כך (ואולי אפילו מחוויות חדשות שתגלו בדרך). הכי חשוב: תזכרו שזה בסדר לבקש עזרה ולקחת את הזמן הדרוש כדי לחזור שוב להרגיש כמו עצמכם.
מזל ששמרנו חלק מעצמנו מתחת לכל הכאב הזה!
ואז על