נכון, זה נשמע קצת משוגע, אבל יש לי חיבה לסדר ואחסון. את רוב הזמן שלה אני מבלה בעבודה ובמשפחה, ורבים מהדברים הקרובים ללבי פשוט יושבים בארונות. עד לפני כמה שנים הייתי ממעט באירוח חברים ובני משפחה. כשיש כל כך הרבה דברים מסביב, קשה להרגיש נעים בבית.
יום אחד החלטתי שאני רוצה לשנות את המצב הזה. התעורר בי רצון פנימי לייצר מקום - פיזית ונפשית - שיאפשר לי לארח בלי לחשוש משומרים בכתף או מהכאה של אבקת עכבישים בעיניים.
אז תפסתי את עצמי ביד אחת עם קופסאות קרטון ריקות ומברשת ניקוי ביד השנייה והתחלתי במלאכה. לקח לי ימים לנבור בכל הפינות המסודרות פחות בביתי; להתחיל מהארון של הסוודרים שהיו שם מאז 2010 ועד למגירות שאפילו לא זכרתי שיש לי.
במהלך העבודה גיליתי שלא רק החפצים עצמם מחכים לפתרון אחסוני אלא גם הזיכרונות שמביאים איתם - תיקי לימודים ישנים שעסקנו בהם ביחד עם חברים, מתנות שהכניסו חיוך על פניי וישנן אפילו צעצועים קטנים מהילדות שלי שנזכרו בפינה חשוכה וגשומה.
והשיחה הזאת עם העבר הכניסה אותי לעומק הרגשי החדש הזה - פתאום הבנתי שסידור הבית הוא כמעט כמו סידור הלב. כל פעם ששמתי משהו במקום הנכון שלו הורדתי מעמסה מהמחשבות והרגשות שהתמצגו יחד באותה מגירה מבולגת.
ואז הגיע הרגע-מצאתי פתרונות אחסון נהדרים בחנויות המקומיות ומצאתי דרכי לנצל חללים שלא מופעלו עד כה - כן! אותן פינות ""מתות"" ממש הפכו להיות מפלט ליצירתיות וגם אפשרו לתחושת השקט לחמוק פנימה לבית שלי!
מאותו יום החלטתי שכל דבר יוצא אצלי מיד ולכל פריט יהיה לו בית משל עצמו. מי היה מאמין שפתרונות בסיסיים כמו מדפים או קופסה יוכלו להביא כל כך הרבה סדר ושלווה נפשית?
איזה מצפן אישי! לכל אחד מננו יש כאלו אזורים בתוך חיים שלנו שמשתוקקים להתארגן מחדש ומה טוב יותר מלראות זאת כאמנות יצירתית? תהיו אמיצים ותתחילו לסדר גם אתם - אני בטוחה שתגלו עולמות חדשים של סדר ושקט שגם לכם מגיעיהם!
ואז על