לפני כמה שנים, אני זוכר היטב את היום שלקחתי את ההחלטה לעשות קעקוע ראשון. ישבתי עם חברים טובים בבית קפה, כשהשיחה התגלגלה סביב נושאים של זהות ואומנות. פתאום הבנתי שיש לי רצון עמוק לסמל משהו שילווה אותי בכל רגע בחיי - ביטוי אישי שאף אחד לא יכול לקחת ממני.
וכך, אחרי הרבה מחשבות והיסוסים, הגעתי לסטודיו קעקועים קטן ומיוחד בעיר. המקום היה מלא בציורים מרהיבים ולקוחות שהראו גאווה על העור שלהם. בחרתי בסמל שמייצג עבורי חופש ושאיפה למרחקים - ציפור שעפה מעלה במהירות ובתעוזה. כל כך הרבה תחושות מעורבות היו בי באותו רגע; פחד מהכאב וערך ההתמודדות מול הקעקוע עצמו.
כשישבתי על הכיסא והמכונה התחילה לעבוד, הרגשתי כאילו הלב שלי מפשפש במעמקי הנשמה. כל כוויה קטנה היוותה תזכורת לכך שאני נעשה חזק יותר בכל טפיחה - ממש כמו החיים עצמם. כשזה נגמר והתבוננתי במראה, עמדתי שם נפעם מהתוצאה ומהמשמעות החדשה שנולדה על פני עור שכבר הרגיש לי כמו המראה הכי אמתית שלי.
לאחר מכן החלטתי להוסיף פירסינג באוזן - פתח נוסף לביטוי עצמי ודלת קטנה לעולם חדש לגמרי, מקום שבו אני יכול להביע את עצמי בדרכים שאין בהן צורך במילים. הפירסינג הזה נתן לי תחושה משחררת שלא ידעתי שקיימת; הוא שייך לי והוא מבטא חלק מהמוזיקה שפועמת בלבי.
דרך השילוב הזה בין קעקועים לפירסינגים למדתי שתהליך העצמה האישית הוא מסע מתמשך - כל סמל וכל שינוי בגוף מדברים בשפת הנפש שלנו. אם גם אתם חושבים לעשות צעד כזה או אחר בתחום הזה, אני ממליץ לכם לשוחח קודם עם עצמכם על משמעות הדברים וכן להתנסות בצורה מחושבת ועדינה בעולם הזה.
זכרו תמיד: זה לא רק קעקוע או פירסינג - זו אומנות שתמיד תהיה איתכם ותספר את הסיפור שלכם לעולם כמוני ובעיקר לעצמכם!
ואז על