אתמול בצהריים מצאתי את עצמי יושב בבית קפה קטן בשכונה שלי. זה לא מקום מפורסם או כזה שאנשים נוסעים אליו במיוחד, אבל יש בו משהו מיוחד - חמימות שאין שנייה לה. כשרק נכנסתי, ריח של קפה טרי ובוסתן פירות הבלטו באוויר ואני מיד התמלאתי בתחושת בית.
ישבתי ליד החלון וראיתי אנשים מגיעים והולכים; זוגות צעירים מחזיקים ידיים, אמהות עם עגלות צוחקות עם ילדים, ואפילו אדם בוגר שצייר במערכת צבעים מים. כל אחד מהם הביא את הסיפור שלו לקפה הזה וגם אותי נמשכה המחשבה - כמה חוויות וכמה רגשות מסתובבים בינינו מבלי שנדע.
החלטתי להזמין איזה מתקן אישי: הפלאפל הגדיו הזה עם טחינה טעימה שהיה פשוט גן עדן על הלשון. בזמן שהמתנתי למנה שלי, אני זוכר שמדי פעם הצצתי בספר שקניתי לפני חודשים ולא היו לי מספיק רגעים פנויים לקרוא אותו. הייתה לי תחושת מעין סגירת מעגל כשפתחתי אותו שם - לפתע מילים שהתעוררו לתחייה בין הגסטרונומיה לבין עולם הדמיון.
וכמו בחיים עצמם, גם כאן הגיע רגע קסום שבו התחלנו לדבר החוצה מהקטנות האלו שבדרך כלל נשארות בלתי מדוברות. אישה מבוגרת שישבה לידי התחילה לשתף אותי בזיכרונות שלה משנות נעוריה על חלומות שלא התגשמו ובעיקר על התהליך הגדול של החיים שעושים אותנו למה שאנחנו היום.
אז אם יש לכם הזדמנות לבקר בבית קפה השכן שלכם ביום חמישי הבא (או כל יום אחר), אפילו רק כדי להיכנס ולהרגיש את הקסם שבפשטות - אל תהססו! רוח חיים יכולה לחכות לכם בחוץ והכי חשוב - תשלפו מתוך הארנק שלכם עוד כמה דקות לעצמכם, פשוט ליהנות מרגע שקט ולהביט סביב במחשבות לטובות ולרעות שכבר עברתם בדרך הארוכה הזאת שנקראת חיים.
וכשאתם כבר שם, אל תשכחו להזמין גם איזה מתוקים - כמו העוגיות הביתיות שמקררות באוויר ריחות מתוקים ומזכירות לנו שכולנו פה יחד בתוך המוזיקה הזו של החיים.
ואז על