לאחרונה, קצת אחרי ההצפות שהיו פה בירושלים, החלטתי לשוב על עקבותיי לבית של אמא. אתמול עצרתי בדרך לקנות קפה, ואז נכנסתי לדירה שלה שהיה מפוזר בה בלגן שצריך הרבה יותר מסתם ניקיון רגיל.
אמא שלי תמיד הייתה אדם שמאמין ב"יותר זה יותר". היא אוהבת דברים וכשאת אוהבת דברים - סביר להניח שהם מתרבים באיזו צורה או אחרת. חישבתי בראש כמה קלפים יש לי מאז שהיא למדה אותי לשחק "מלחמה", ומה הסיכוי שהם יהיו בין כל החבילות והקופסאות? חשבתי גם על הבובות ששמרה מאז שהייתי ילדה קטנה וכמה נוסטלגיה ואהבה הן מביאים.
בלבול מוחלט… אבל אז הגיע הרגע המכריע: מה עושים עם כל הדברים האלה? אחד מהדברים הכי חשובים שלמדתי בעבודה בפלייניג’ בימים ערב לחיים שלנו הוא שצריכים לדעת לתכנן קדימה. קשה לעבור על כמויות כאלו בלי תוכנית פעולה מסודרת.
אז הצעתי לאמא שאולי נתחיל בפרויקט סידורי אחסנה. נבחר חצי חדר ונקדיש אותו למזון נשכח ולמשחקים שאין להם מקום בשום מגירה. התחלנו עבודה מרוכזת: הוצאנו הכל החוצה, זרקנו (או תרמנו) מה שלא צריך ומשם למדנו להבחין במה באמת חשוב ומיוחד.
במשך שעות עבדנו, ריכזנו זיכרונות ממעמקי הארוניות והצלחנו להפוך חדר זה לחלל מלא אור וחיים חדשים! אני חייבת להגיד שזה היה תהליך מאוד מחבר; ביחד הצלחנו למצוא מחדש את הקשרים שלנו דרך רכוש שפעם היה נטוע בחיינו בסערות ובשמחות.
טיפ קטן שאני יכולה לתת לכל מי שמתמודד עם מצב דומה: אל תחששו לבקש עזרה מאנשים קרובים לכם וגם בעצמכם לנתח מה באמת גורם לכם אושר ומה אתם יכולים לוותר עליו. לפעמים זיכרון יכול להשאר בליבך גם כשאין את האובייקט הפיזי לצידך.
עבר כבר שבוע מאז וסוף סוף יש לנו בבית שלווה ובעיקר פחות עומס נפשי ומוחשי. ואם אוכל לשתף רק עוד דבר אחד - הידיעה שאני חלק מפרויקט כזה מרגש שיביא לשינוי משמעותי אצל מישהו אחר - זו התחושה שמלווה אותך לאורך כל הדרך.
אז אם אתם חושבים לסדר משהו בבית שלכם או פשוט לעשות סדר בחיים שלכם - לכו על זה ולא תשכחו להביא איתכם חבר טוב שיעזור בביצוע הניקיון! 😊
ואז על