לפני שבוע לקחתי את הילד שלי, יואב בן ה-7, לחנות חיות בשכונה שלנו. זה היה יום מיוחד עבורו כי הוא ביקש כל כך הרבה זמן לאמץ חתול. אחרי שיחה ארוכה בבית ולא מעט גישושים עם בני הזוג שלו, החלטנו שהגיע הזמן. כשנכנסו לחנות החיות, כמו לתוך עולם אחר - כלוב של ציפורים צבעוניות מצייץ, דגים זוהרים בבריכות קטנות וכלבים שמסתכלים עלינו בעיניים יודעות.
יואב רץ לעבר כלוב שבו ישבו כמה גורי חתולים מתוקים ומעריצים - לבן, שחור ואפור שמתנפנפים לשמש. היינו בטוחים שהחתול שיבחר לנו הוא אחד מהם. אבל מה שקרה היה לא צפוי: פתאום גוש פרווה קטנטן הסתער על כף היד שלי עם שריטות קלות וקריצה מאוד נחושה - היא הציעה לי בידוד במקומה הזה; חתולה כהה עם עיניים מנצנצות שלא אפשרה לי להפסיק לחשוב עליה.
בעודי מתלבטת על האפשרות לקחת אותה הביתה במקום את הגורים המתוקים שבחרנו בהתחלה, בעלת החנות התקרבה אלינו ואמרה משפט שפגע בדיוק בנקודה: "לפעמים החיה הבוחרת אותנו היא זו שאנחנו באמת צריכים."ביליתי עוד כמה רגעים ליד הכלובים בזמן שיואב ניסה לשחק עם כולם ואחרי שקצת הססתי והרגשתי עצומות השייכות שלי בין החנויות הרבות בעיר ובמהלך השנים - ידעתי שאני חייבת ללכת עם הלב ולהקשיב לו.
בסוף יצאנו משם יחד כשהחתולה עטופה בידיים הקטנטנות של יואב והיא כבר נהנתה למדי להיות חלק מהמשפחה (אם כי אני מודה שהיא מביאה איתה עבודה רבה…).
עכשיו אני רוצה לומר לכם - כשאתם חושבים לאמץ חיית מחמד, תזכרו להקשיב לעצמכם וגם ליצור הקטן הזה שיושב מולכם ומחכה. הרי לפעמים אנחנו מאמצים אותם אמנם כדי שהם יהיו חברים שלנו אבל האמת היא שגם הם מיד מגיעים כמלאכים ששמים לנו אבן דרך ודלת חדשה בלב שלנו שאותה צריך לפתוח מחדש ולגלות.
אז אם אתם מתכננים בקרוב לבקר בחנויות חיות או אפילו סתם להתפנק קצת באחד כזה - קחו עמכם את טוב הלב שלכם ואת ההקשבה הפנימית שלכם. יכול להיות שתגלו חבר חדש שהוא בעצם דווקא הוא זה שבחר בכם!
ואז על