לפני כמה שנים, יצא לי לבקר בתערוכה מקומית של אמנות. אני זוכרת את הרגע שבו פסעתי לתוך החלל המואר והצלול, ושם, בין ציורים ופסלים, נמשכתי אל פינת חדר צדדי. באותו רגע נתקלתי בעבודותיו של אמן צעיר שהציג סדרת תמונות קולאז' עוצרות נשימה.
כל קולאז' היה כמו חלון לעולם אחר - עולם שהוא ייחודי לו, מלא בצבעים ורגשות ששחררו ממני משהו פנימי. התבוננתי בהם שעות ארוכות והמחשבות הרגישו כאילו מתחילות להתפרץ מתוך הנשמה שלי. פתאום הבנתי - האמנות לא רק מביאה אותי להשקיף על עולמו של מישהו אחר, אלא גם להיות חלק מהמסע שלי עצמי.
כשסיימתי להסתובב בתערוכה, החלטתי שאני רוצה גם ליצור. לקח לי זמן לגבור על החשש שאחז בי - "אבל אני לא אמנית", חשבתי לעצמי. אבל אז אמרתי די! הייתי מלאה בשאיפה לחקור ולהביע את עצמי בדרכי שלי.
התחלתי לשחק עם דפי צבעוניים ומסמרי בד בבית; לגדל צמחים וליצור מסגרות טבעיות משאריות ממה שנשאר אחרי ה"רקעים". זה הפך לתהליך מרפא עבורי; לכל צבע ודמות הייתה סיפור משלהם והרגש הזה שנשאיתי איתי הפך להיות יותר ויותר ברור ככל שייחדתי לכך יותר זמן.
לאורך הדרך גיליתי שהתהליך עצמו הרבה יותר חשוב מהתוצאה הסופית. כשאתה יוצר, אתה מתמודד עם פחדים וביקורת עצמית בצורה שלא תכול להאמין שזה אפשרי כל כך. פתאום הכל משתנה: הצבעים הם לא רק חומר בידיים שלך; הם רגשות המצרפים סיפור שחייב לצאת החוצה.
אם יש לכם עניין ביצירה - תנו לזה מקום בחייכם! השתעשעו עם חומרים שונים וקחו לעצמכם זמן לכייף במלאכה עצמה מבלי לחשוב על השיפוטיות שמסביב או על מה אחרים יחשבו. אתם עשויים לגלות חלק מאוד מיוחד מעצמכם שניהל במהלך החיים מחוץ לסביבה חסינות ומוגנת.
זכרו תמיד: האמנות היא גשר ביניכם לבין עצמכם ובעיקר דרך להביא אור לתוך העולם שלכם ושל הסובבים אתכם.
ואז על