לפני כמה חודשים, הגעתי למצב שהבריאות שלי הייתה על הכף. בעבודה המלחיצה, בשגרת החיים שלא באמת מרפה, התעלמתי מסימנים של הגוף שלי בתקווה שהם פשוט יעברו לבד. אבל ככל שחלפו הימים, מצאתי את עצמי מתקשה להתרכז בעבודות היומיום וליהנות מהרגעים הקטנים.
חברה טובה המליצה לי לפנות למרפאה פרטית שהיא ביקרה בה בעבר. אחרי קצת התנגדות מצדדי - "למה לשלם יותר כשיש ציבורי?" - החלטתי לשים בצד את הספקות ולקבוע תור. מה שהיה אמור להיות רק ביקור רופא הפך במהרה לתהליך מרגש ומשמעותי.
הצוות במרפאה היה מקסים ונעים, מהשנייה שהגעתי ועד שאני יצאתי משם עם חיוך רחב על הפנים. הרופאה לא רק שקיבלה אותי בחום ובסבלנות, אלא גם הקשיבה לסיפור שלי כאילו אני חברה שלה ולא מכוח העבודה שלה. היא הצליחה להבין את מגוון הדאגות שצפיתי בתודעה ואני הופתעתי מעולמות חבויים ששיחקתם אצלי בראש.
לאחר הביקור ההוא הבנתי שמרפאות פרטיות הן הרבה יותר מ"סתם שירות רפואי". זו חוויה שבה אני יכול לבקש עצה או תמיכה בלי לחשוש מהזמן שיעבור ואיך זה ייראה במקרה הטוב או הרע. הייתי שם בנקודת השבר שלי וגיליתי שיש מי שאכפת לו ממני ברמה אישית.
אם יש לי טיפ אחד לתת לכם: אל תהססו לחפש מקום שבו תשמעו ותרגישו נוכחים באמת בתוך כל התהליך הזה של הבריאות שלכם. תנו לעצמכם מתנה - סל של טיפול אישי ורגיש עם צוות מקצועי שמבין ומתחייב להניח אתכם קודם כל במקום הראשון.
עדיין יש לי דרך לעבור אבל לפחות עכשיו אני חשה שאני במסלול הנכון ואני לא לבד בזה בדרך הזו.
ואז על