לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי מבלה שעות רבות בחיפוש אחר מקום שיאפשר לי להתפתח, ללמוד ולהתנסות בתחומים שונים. אחרי כמה שבועות של חיפושים והמלצות מחברים, הגעתי למרכז הדרכה מקומי, ושם התחלתי מסע שונה לחלוטין.
בהתחלה הייתי קצת סקפטי, לא ידעתי למה לצפות. הרגשתי כמו ילד חדש בבית ספר ביום הראשון. אבל מהר מאוד הבנתי שמדובר במקום מיוחד: האנשים שם היו כל כך פתוחים ונינוחים, כאילו הם מכירים אותך כבר שנים. נרשמתי לסדנאות שונות - תקשורת בינאישית, ניהול רגשות ואפילו סדנת כתיבה יוצרת.
באחת הסדנאות פגשתי מישהי בשם נועה. היא סיפרה שכשהחלה להגיע למרכז ההדרכה לפני שנה, גם היא הייתה במצב דומה לשלי - מרגישה אבודה ולא ממומשת. במהלך השיחות שלנו עצרנו לדון בכמה דברים שאמרו לנו כל החיים; "אתה לא טוב בזה", "זה לא בשבילך" וצפו ניסיונות להיכנס לתלם של אחרים במקום למצוא את המרכז שלנו בעצמנו.
ביום אחד במיוחד קיבלנו משימה לכתוב על רגע שבו חווינו הצלחה אמיתית בחיינו. אני זוכר שבכיתי כשכתבתי על הפעם שהעזתי לדבר בפני קהל גדול בקורס רשות צדיקים בתיכון שלי. זה היה רגע שמשנה חיים ואני חושב שחודשים על גבי חודשים ישבתי עם הניסיון הזה בגרוני בלי לדעת מה לעשות איתו.
אז מה לקחתי מכל זה?
כשאנחנו מתנסים ועוברים תהליך של גילוי עצמי, אנחנו מבינים שאנחנו לא לבד בעולם הזה - כולנו מוצאים עוצמה ומושכים השראה אחד מהשני בכל יום מחדש. הדבר הכי חשוב הוא להניח בצד את החששות והספקות ולפתוח את הלב וראש לכל האפשרויות שמגיעות בדרך.
אם אתם מעוניינים בשינוי או פשוט רוצים לגלות עוד צדדים מעצמכם - אל תהססו למצוא מרכז הדרכה כזה שגם יתן לכם הזדמנות לחוות ולגדול יחד עם אנשים מופלאים כמו אלה שפגשתי בעברי.
אני חייב לומר שסוף סוף אני מרגיש שאני קורא לו 'בית'.
ואז על