בזמן שלמדתי באוניברסיטה, הייתי כל כך מתוסכל מהקורסים שהרגישו כאילו אין להם קשר לחיים שלנו. הרבה פעמים נראתה לי הלמידה כמו מרדף אחרי ציונים ולא כמסע שיחשוף אותי לעולם האמיתי. אחד התובנות שהגעתי אליהן היה כשנכנסתי לשיעור על פסיכולוגיה.
באותה תקופה, קיבלנו חוברת עבה עם למעלה מ-400 עמודים של תיאוריה ומחקרים. בהתחלה לא ראיתי את הערך שבה - איזה צורך יש להבין את המונחים המפוצצים כשאפשר פשוט לתמצת את הדברים וללמוד אותם בעל פה? אך כפי שעובר הזמן, הבנתי שיש משהו עמוק יותר מאחורי זה.
אחד השיעורים הזכיר לי סיפור קצר: תלמיד אחד נכנס לקמפוס עם לב שבור ופתאום גילה שהוא לא לבד. בלקיחת חומר הלימוד לידיו הוא מצא תוכן שלא רק הסביר לו את עצמו אלא גם נתן לו כלים להתמודד עם החוויות האישיות שלו ולהבין אנשים אחרים סביבו בצורה טובה יותר.
ולכן אני רוצה לומר שעם כמה שסיימתי עשרות קורסים והשקעתי חודשים בספרי לימוד, בסופו של דבר זה לא היה רק על הציונים; זה היה על התהליך שאני עברתי והיכולת שלי לגדול טיפין טיפה בכל שיעור ושיעור.
אז אם אתם נמצאים בדילמה לגבי איך לגשת לספרי הלימוד שלכם או למה כדאי להקדיש להם זמן, זכרו שאולי בתוך החומר היבש מסתתר סיפור שיכול לשנות לכם את הדרך חשיבה ואפילו לפתוח בפניכם אפשרויות חדשות בחיים. אל תהססו להתעמק ולהתחבר לזה - ייתכן מאוד שזה יהיה בדיוק מה שאתם צריכים כדי למצוא את עצמכם!
ואז על