מתי הפעם האחרונה שהדפסתם זכרון יקר?

לפני כמה שבועות, בזמן שציוויתי על עצמי לתת חופש לגורמי הלחץ של החיים העירוניים, מצאתי את עצמי בסטודיו ביתי עם מכונת ההדפסה שלי. המחשב היה פתוח מול השולחן ואני התבוננתי בעשרות תמונות שבשום פנים ואופן לא יכולות להישאר סגורות בכונן הקשיח. התמונות הן כמו רסיסים של זמן - כל אחת מהן נושאת עימה סיפור, חיוך forgotten על הפנים או דמעה מתוקה שאפשר לשוב ולזכור.

אז החלטתי להקדיש ערב לשנע את כל הרגעים הללו אל המציאות. התיישבתי עם כוס קפה (וגם עוגיה או שתיים - בבקשה) והתחלתי לערוך. כשזה הגיע לרגע ההדפסה היו בי תחושות מעורבות: גאווה מפעולה יצירתית לצד פחד שמא משהו יתפקשש איכשהו. אני עדיין זוכה לחוויות כאלה לצד חדשות טכנולוגיות שמזכירות לי שאין דבר כזה "אין אפשרויות".

בחרתי בנייר איכותי וכמה גוונים שאני מת עליהם - אחד מהם הוא ירוק עמוק, שמתפרץ מתוך כל תמונה ומוסיף לה חיים חדשים. ברקע התנגן שיר ישן שגרם ללב שלי לפעום במהירות - זה בדיוק הזמן שבו בהיתי בתצלומים שנעדרו מדפוס חודשים ארוכים מבחינתי.

כל תמונה שהוצאתי מהמדפסת הייתה ממש מרגש להעיף עליה מבט בסיום; זו הייתה לא רק הדפסה אלא כניסה לעולם אחר, מלא בזיכרונות ושפה שלא מדברים עליה ביום-יום. השפתיים של אחותי כשהיא צוחקת בין החבר'ה שלנו באותו מסיבת יום הולדת לפני שנה סערו במחשבותיי; משובחות כאילו נשמרו בקופסה קסומה ולא נגעו בהם במשך עשרה חודשים.

בתהליך הזה למדתי שתמיד עדיף להיות עם הידיים בפועל מאשר לשמור דברים רק בזכרון שלנו - הדברים האלה משפיעים עלינו ומשמעות שיש להם יכולה להציף אותנו ברגשות משתנים אם נותנים להם להתגלות שוב ושוב. אז טיפ קטן ממני: אל תהססו לצאת מהמסך ולהביא את רגעי השימחה שלכם לדפוס! תתענגו על החומר בידיכם ותנו לכל רגש הזדמנות לנציח את עצמו מחדש.

ועכשיו מי יודע? אולי גם אתם תמצאו עניין להשאיר מעט מעבר לכאן ועכשיו בדפי היסטוריה אישית ורכה שיכולות למלא לכם את הבית בחמימות ולעשות סדר בלב שלכם!